פרנצוס, שמריהו

בן סימה ושמעון, נולד ביום כ"ד באלול תרע"ג (26.9.1913) בעיר לבוב, מזרח גליציה, שהשתייכה באותו זמן לקיסרות האוסטרו- הונגרית, להורים שומרי תורה ומצוות. בגיל צעיר הצטרף לשורות בית"ר ומתוך רצון עז לעלייה יצא להכשרה. תורו לעלייה הגיע עוד ב-1934, אך נתעכב מחוסר רישיון-עלייה ורק ב-1939 העפיל ארצה באונייה "פאריטה" והצטרף לשירות עבודה והגנה בפלוגת הגיוס של בית"ר במשמר הירדן. בחודש ספטמבר 1940 התגייס לפי צו המוסדות ליחידה ארצישראלית בצבא הבריטי ואחר-כך צורף לבריגדה היהודית. בסגולותיו החברתיות ובנכונותו לעזרה נתחבב על מכיריו ללא הבדל זרמים והשקפות. בשש שנות שירותו במדבר המערבי, באיטליה ובארצות השפלה מילא את חובתו בלחימה באויב, בסעד לשארית הפליטה ובעזרה להעפלה. עוד בבריגדה הצטרף ל"ארגון ודג'ווד" להתיישבות חקלאית, ואחרי השחרור עבר הכשרה בכפר ויתקין ורבה היתה השפעתו על בחירת מקום ההתנחלות בגליל אשר אהב, במשמר הירדן, למשמר המולדת על גבול סוריה. שמריהו אהב טבע ועבודה חקלאית. הוא נשא אישה והבן שנולד לו היה הבן הבכור בקבוצה. הוא נרתם בכל מאודו לעבודה במשק אך מצא לו זמן לעזור לפעולות מחתרת אצ"ל. משהחלה מלחמת-העצמאות היה יוצא בקור-רוח לעבודה בשדה כשהוא חמוש בנשק ואחרי ימי-העבודה באו לילות השמירה. כשהחמירה המלחמה דרש לשלוח לתצפית אפילו אימהות לתינוקות, וביניהן גם האם של תינוקו שלו. שמריהו עמד בחירוף-נפש נגד האויבים המסתננים והבאים בגלוי מעבר הירדן ומסוריה. בגבור הסכנה, כשפונו האימהות והילדים לראש פינה, לא הלך, כדרך הבעלים האחרים, לבקר את המשפחה, כי אסר על עצמו לעזוב את המשמר אף לרגע. רק במכתבים עודד את אישתו לבטוח בעתיד המולדת יותר מבעתידו הוא. סמוך לכניסת ההפוגה השנייה לתוקפה תקפו הסורים בעוצמה רבה את משמר הירדן והצליחו לכובשה. בקרב זה, ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948), נשאר יחידי בעמדתו והוסיף לירות בנשקו עד שנפל. ביום כ"א בכסלו תש"י (12.12.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.