פרננדס (גפני), יהודה

בן אסתר ויוסף, נולד ביום כ"ג בטבת תרפ"ז (28.12.1926) בירושלים ולמד בבית-ספר יסודי. מנעוריו היה מסור בלב ונפש לערכים הלאומיים ולמענם ויתר על מאווייו האישיים. הוא יצא לחברת-הנוער בעין גב ואחר-כך הצטרף לקבוצת "משאבים" שקיבלה הכשרה בגבת. במרץ ורצון עז התגבר על חבלי המעבר מחיי עיר לחיי כפר ועבד כרועה צאן. מן הימים הראשונים התבלטה אהבתו לצמח וגינת-הנוי סביב אוהלו היתה היפה במחנה. כשעברה קבוצתו כפלוגת-עבודה להרצליה לא היתה העבודה השכירה לפי רוחו והוא ביקש לצאת לשנת-עבודה בסדום. תמיד היה דרוך וחרוץ ושנה זו חישלה את הכרתו הקיבוצית. ב"שבת השחורה" (29.6.1946) כאשר השלטונות הבריטיים אסרו רבים ממנהיגי היישוב ואנשי ה"הגנה" וחיפשו נשק מגן, נלקח לרפיח והיה עצור שם חודשיים. כדי להתחמק מן הבריטים שינה שמו ל"גפני". יהודה אהב ספורט, והגיע מספר פעמים למקום הראשון בתחרויות-ריצה והגיע להישגים נאים בצליחת הכנרת. היה צנוע, ביישן, מנומס ושקט מטבעו, אמיץ וטוב-לב. לא המרה פי גדולים ממנו ועשה ככל יכולתו שלא להכביד על זולתו. היה אהוב על כל יודעיו. במלחמת-העצמאות גויס עם כמה מחבריו למחלקת המשקים במסגרת חטיבת הנגב, שיצאה לפעולות במרחבי הנגב. הוא ביצע את משימותיו בדייקנות. כדי להרגיע את בני משפחתו כתב להם כי נסע לנגב לביקור. לקראת ההפוגה השנייה ערכו כוחותינו את מבצע "מוות לפולש" בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. יחידתו תקפה את חוליקאת, אך נאלצה לסגת נוכח עדיפות האויב. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). נקבר ברוחמה. ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.