פרמינגר, גדליה (דלציו)

גדליה, בנם של שושנה-רייזל ושמעון, נולד ביום ז' בחשוון תר"ץ (10.11.1929) ברומניה, בעיר צ'רנוביץ בחבל בוקובינה (כיום אוקראינה). למד בבית ספר יסודי בעיר מגוריו. בפרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) הכריזה רומניה על נייטרליות, אך כעבור כשנה הצטרפה לגרמניה הנאצית. עם כניסת הגרמנים לצ'רנוביץ, ביולי 1941, נרצחו אלפי יהודים וכ-50,000 נכלאו בגטו. למעלה ממחצית הכלואים גורשו למחנות בטרנסניסטריה, שם נרצחו רובם. רק כ-20,000 יהודים מהאזור שרדו את המלחמה. גדליה, הוריו ושלוש אחיותיו נכלאו במחנה הסגר באוקראינה. שני אחים נוספים שלו נרצחו עם כניסת הגרמנים לעיר. בחודשים הבאים נספו כל בני המשפחה. גדליה היה היחיד שניצל, ונאסף על ידי דודיו. לקראת תום המלחמה חזר גדליה לרומניה, וביום 17 ביולי 1944 עלה ארצה עם ילדי טרנסניסטריה במסגרת "עליית הנוער". בארץ התחנך גדליה במוסד החינוכי-חקלאי "עליה" בפתח תקווה. דודו רצה לקחתו אליו לארצות הברית, אולם גדליה סירב לעזוב את הארץ. הוא זכור כתלמיד ירא שמיים, מצטיין וראשון בכיתתו: "מלא מרץ, ער ופעיל, על אף שמטבעו שתקן היה וצנוע". כארבע שנים שהה במוסד, בשקט ובהתמדה עשה את דרכו בחיים ובלימודים. בפרוץ מלחמת העצמאות התגייס גדליה עם חבריו לפלמ"ח. בינואר 1948 צורף לפלוגה דתית, עבר אימונים צבאיים בשדה אליהו והוצב בגדוד "העמק" בחטיבת "יפתח" – חטיבה מספר 11 ב"הגנה". השתתף כמקלען בקרבות הראשונים בעמק ובגליל. ערב ההפוגה הראשונה במלחמה, בתחילת יוני 1948, הורדה חטיבת "יפתח" לסייע במערכה על הדרך לירושלים, וגדליה השתתף בקרב על משלטי לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה השתתפה חטיבת "יפתח" במבצע "דני" באזורי לוד, רמלה ולטרון. בליל 17/18 ביולי 1948, שעות מספר לפני שנכנסה לתוקף ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את משלט שילתא בחלקו המזרחי של רכס קוריקור (אל בוריג'), כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון הירדני בלטרון. בבוקרו של יום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב הסתייע בשריוניות ותקף את הכוח שישב במשלט משני כיוונים. הכוח הישראלי נאלץ לסגת, ובנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו למעלה מארבעים לוחמים. גדליה, שנשלח להודיע למחלקתו שעליה לסגת, נהרג מפגיעת כדור בראשו. גדליה היה בן שמונה-עשרה בנפלו. גופות הנופלים נותרו בשטח ירדן, ושרידיהם נאספו על ידי הרבנות הצבאית כעבור יותר משנה והובאו לקבר אחים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950). החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.