פרל, שבתאי
שבתאי, בן פאולה וישראל, נולד ביום ט"ז בסיון תשי"ד (19.6.1954) בבראשוב שברומניה ועלה עם משפחתו ארצה כשהיה בן שבע. המשפחה התגוררה ברחובות, שם סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יבניאלי". אחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר "עמל" לחניכים, במגמה של חשמלאות רכב. לאחר שנה עזב את בית-הספר והתקבל לבית-הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה, ולמד במגמה של אחזקת מטוסים. הוא היה חובב ספורט ועסק בעיקר בענפי הכדורעף והכדורסל. כמו-כן אהב לטייל ולסייר ברחבי הארץ ונטל חלק בצעדות שונות מטעם בית-ספרו. הוא היה חובב צילום וכאשר יצא לטיולים ולצעדות, הרבה לצלם במצלמתו נופים ואתרים מיופיה של הארץ. הוא אהב לצייר ובעתות הפנאי היה מרבה לצייר נופים, בני-אדם וטבע דומם. כאשר נפל לידיו מכשיר מקולקל היה לומד את מרכיביו השונים והיה מסוגל לעסוק בו שעות רבות עד אשר תקנו והחזירו למצב עבודה. חבריו הכירוהו כאדם המוכן לעזור תמיד. הוא היה נדיב-לב מאוד והתייחס אל חבריו בכבוד ובסבלנות ולכן היה אהוב על הכול. בחוג המשפחה נודע כבן מסור ונאמן להוריו, הרבה לעזור בבית ובתקופה שעבד והשתכר למחיתו, הרבה להעניק מתנות לבני המשפחה ולבית. שבתאי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1973 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות נשלח לבית-הספר לשריון שם השתלם בקורסים שונים והיה לנהג טנק. לאחר הקורס שובץ בחטיבת שריון בסיני. הוא היה חייל טוב, ממושמע ומסור לתפקידו. את חיי הצבא אהב ומילא את כל אשר הוטל עליו בנאמנות. עד מהרה השתלב ביחידתו החדשה והיה מקובל על חבריו ועל מפקדיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה שבתאי עם יחידתו בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. היחידה יצאה לקראת המצרים שהסתערו על מוצבי קו-ההגנה של צה"ל. בשעה שנלחם שבתאי בקרבות הבלימה מול מוצב "פורקן" ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע הטנק שלו והוא נהרג. ימים רבים היה בחזקת נעדר ואחר כך הוכרז נעלם. לימים נמצאה גופתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי.