פרל, יהודה

בן צילה ואליעזר. נולד ביום י"ג באב תשי"ט (17.8.1959) ברחובות. בן למשפחה בת ארבעה ילדים, שומרת מסורת ומצוות. יהודה למד בבית-הספר היסודי "תלמוד תורה", ברחובות ובבית-הספר התיכון "ישיבת הדרום". הוא המשיך את השכלתו התורנית בישיבת "כרם יבנה" והיה מהתלמידים הטובים והמובילים. יהודה היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", בילדותו כחניך ובנעוריו כמדריך. בשעות הפנאי, השתתף בפעילות "נוער שוחר מדע" במכון ויצמן. יהודה חונך לאהבת ארץ ישראל. הוא ה?רב?ה לטייל בארץ והכיר היטב כל מקום ואתר. בחור עליז, שמח בחלקו שתמיד הקרין אושר ושמחת חיים. במחצית חודש יולי 1978, גויס יהודה לשירות חובה בצה"ל, במסגרת יחידות ההסדר, והוצב בחיל השריון. הוא סיים את מסלול הטירונות, למד את מקצועות הטנקים והשלים הכשרתו החילית בקורס מפקדי טנקים. בין המטלות בצבא, יצא ללימודים בישיבה. יהודה השתתף במלחמת לבנון ונלחם בקרב "סולטן יעקב". אחדים מחבריו נעדרים עד היום. בשנת 1982 השתחרר יהודה משירות סדיר והתחיל לימודיו האקדמאיים ב"מכון לב", בית- הספר הגבוה לטכנולוגיה ולמדע בירושלים. הוא בחר במקצוע הנדסת מחשבים. במקביל, עסק בלימודי התורה. במהלך לימודיו, נישא יהודה לחברתו תמר. המשפחה התרחבה עם הולדת ארבעת ילדיהם והם עברו להתגורר ביישוב החדש דולב. לבנו השני קרא יהודה זאב, על שם חברו זאב רויטמן, שנפל בקרב בלבנון. יהודה התמסר לפעילות ציבורית ועיקר מאמציו היה הבאת מתיישבים ליישוב הצעיר. בשנת 1988 הצטרף יהודה לשירות בצבא הקבע והוצב ליחידת המחשב בחיל החימוש. הוא עבר השלמה מיוחדת של ממר"ם, נשלח לקורס קצינים והחל בעבודתו ביחידת המחשב. יהודה אהב את עבודתו וגילה מסירות ומקצועיות. כמפקד, דרש קודם כל מעצמו. הוא הוביל את פקודיו לרמת מקצועיות גבוהה וגרם להם לקחת על עצמם אחריות ומעורבות. הוא קידם נושאים מורכבים, תוך כדי מתן פתרונות בלתי שגרתיים. ביהודה היה שילוב בין רצינות ועומק למזג נוח ואפילו בדיחות הדעת. הוא התקדם בתפקידו ומונה לראש מדור ניסויים בחיל החימוש. לדברי פקודיו, התייחס אליהם יהודה כאל ילדיו-חבריו. הוא האמין בשיטה החינוכית של "חוויה לימודית" וכך הביא את פקודיו לתת את המירב. יהודה התקדם בסולם הדרגות הפיקודי עד דרגת סרן. ביום י"ג בטבת תשנ"ד (27.12.1993), נפטר יהודה ממחלה ממארת, בבית החולים "הדסה" בעין כרם. הוא נלחם ונאבק במחלתו, לא איבד תקווה, עד שמחלתו הכריעה אותו. בן שלושים וארבע היה במותו. יהודה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו רעיה – תמר, ארבעה בנים – אוריאל, זאב, גילעד ודוד, הורים, שתי אחיות – רות ושרה ואח – ישראל. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "יהודה היה אהוב במיוחד על פקודיו ומפקדיו. הראה מעורבות, מסירות, חברות וידידות. הוא קידם רבות את תחום המחשוב ביחידתו. …בחור ג'ינג'י עם חוש הומור מיוחד. לא התבייש לבקר ולהתריע. …כמפקדו, נהניתי לעבוד עמו ולקבל את עצותיו". בני משפחתו הנציחו את שמו בבית הכנסת "לומדי תורה" ובבית הכנסת חב"ד ברחובות, עיר הולדתו, ובבית הכנסת החדש ביישוב דולב, מקום מגוריו עד יומו האחרון.