fbpx
פרלמן, בנימין-יעקב

פרלמן, בנימין-יעקב


בנימין, בן אלישבע ומיכאל, נולד בקבוצת יבנה ביום י"ב בסיון תש"ז (31.5.1947). הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר ביבנה ואחרי-כן סיים שתי שנות לימוד בבית-הספר התיכון. פינצ'ה, כפי שנקרא בפי כל, היה נער שובב ושופע מרץ נעורים. הוא היה אהוב על הכל בזכות פשטותו, טוב לבו, נאמנותו לידידיו ולבני משפחתו ועדינותו. הוא היה עלם חמודות, חסון וגבוה ולרוב היה פרוע, מאובק ומרושל בלבושו. בשנת 1963 נסע עם משפחתו, שיצאה לשליחות בארצות הברית, שם חילק את זמנו בין לימודים חלקיים ב"ישיבה יוניברסיטי" לבין עבודה במשרד "בני-עקיבא". הוא עסק בהדרכה בסניף של "בני-עקיבא" באזור מגוריו. כמו כן היה פעיל בארגון מבצעים מיוחדים של התנועה, כגון מכירת ארבעת המינים בחג הסוכות, הבאת סכך ממרחקים ועוד. בשלהי 1964 ביקש פינצ'ה לחזור ארצה, כדי להיות עם בני כיתתו לפני הגיוס לצה"ל. הוא חזר למשק והתמסר גם ללימודים וגם לעבודה ברפת. בנימין גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1965 והוצב לנח"ל. יחד עם רוב בני כיתתו עבר את הטירונות ואחר-כך השתלם בקורס מ"כים. לאחר הקורס נשלח להדריך טירונים ולא עבר זמן רב עד שמונה סמל מחלקה. חייליו למדו להוקיר את תכונותיו האנושיות, את דאגתו לזולת ואת הבנתו לנפש רעיו. הוא היה מפקד קפדן ודרש מחייליו ביצוע מדויק של הוראותיו, אך לעומת זאת ידעו הכל שכאשר הם חוזרים מהאימונים, מחכה להם האוכל בזמן, הוכנו להם בגדים להחלפה ונפתרו כל הבעיות שהצריכו את טיפולו. מוסר העבודה שהביא אתו פינצ'ה מהבית ניכר בביצוע כל תפקיד שקיבל על עצמו. בזכות הצלחתו בכל תפקידיו, מונה לאחר זמן קצר כרב-סמל פלוגתי. הוא הצליח להשליט סדר ומשמעת, מתוך יכולת ארגון מופתית, ושכרו לא איחר לבוא. הוא נבחר מטעם הנח"ל למשלחת צה"ל לצעדה בהולנד. לאחר שהשתתף במלחמת ששת הימים נשלח לסיני כדי להקים יחידת נח"ל חדשה. הוא ארגן את הקמת הבסיס ואחרי-כן שימש בו כרב-סמל יחידתי. במחצית 1968 שוחרר פינצ'ה מהשירות הסדיר, חזר לקבוצה ונכנס לעבוד ברפת. כפעם בפעם היה יוצא לתקופות של שירות מילואים ובאחת מהן השתלם בקורס מ"כים חרמ"ש. בשנת 1972 נסע לארצות-הברית ועבד שם במקומות שונים. תוך כדי טיול ברחבי הארץ, ביקר אצל בוגרי ההכשרה, שעשו שם בשליחות. הוא סייע בידם במשימות השונות והביא להם מעט מרוח הארץ. כשחזר מחופשתו הביא עמו את חברתו, שנועדה להיות אשתו. לאחר נישואיו נאלץ לקצר את חופשת הנישואין, בגלל מבצע קטיף-כותנה, שבוצע במשק. הוא עבד ללא ליאות עד אשר הסתיים הקטיף. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס בנימין ונשלח ליחידתו בסיני, שעסקה בסיורים באזור בלוזה כדי לבער חיילי קומנדו מצרים, שחדרו מעבר לתעלה. בבקרו של יום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) יצא כוח כדי לאבטח את הדרך למעוז "בודפשט" שהמצרים ניסו לכובשו. תחת מטר פגזים ואש כבדה של נשק-קל יצאה יחידתו להסתערות על כוחות הקומנדו, שהיו מחופרים בשוחות. אז ירד פינצ'ה מהזחל"ם והסתער על האויב. תוך כדי הסתערות נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקבוצת יבנה. השאיר אחריו אישה, הורים וארבעה אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אין מלים בפי לתאר את פינצ'ה היקר שלנו, המסור, החרוץ, הגיבור, בעל הנפש העדינה והרגישה, אשר יחסר לנו עתה. עליו ועל שכמותו נאמר "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה". לא נשכח את גבורתו ואת גבורת חבריו, אשר בלחימתם הכריעו כוח עדיף עליהם במספר, אשר איים להשמיד את המעוז האחרון בקו התעלה. נזכור אותם לעד, כי במותם ציוו לנו את החיים". משפחתו ובית יבנה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדבריו ומדברי בני משפחתו וחבריו על דמותו.

דילוג לתוכן