פריש, עדי-אברהם

בן עפרה זיתוני ואליעזר. נולד ביום י"א באדר תשל"ו (12.2.1976) בכפר סבא, אח לטלי ואמיר זיתוני ולגיא ואור פריש. עדי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי ארן, המשיך בחטיבת הביניים שז"ר וסיים במגמת מחשבים ואלקטרוניקה בתיכון אורט שפירא בעיר הולדתו. עדי בגר וצמח בסביבה חמה, מתקשרת, פעילה ואוהבת מצד המשפחה והחברים. הוא היה לנער חברותי, שופע חיוניות, האוהב את החיים. כבר בבית-הספר היסודי בלט בנכונותו לעזור ולסייע לחלש ולנזקק, תמיד בצנעה, בשקט, מבלי שהתבקש, ממהר לתמוך, מושיט כתף ויד. יוצא דופן בליבו הרך, בכנותו וברגישותו. מוריו, חבריו ומכריו אמרו עליו "ילד עם נשמה של זהב", מקבל ומחזיר אהבה, מקרין חום ואכפתיות. עדי, עלם חמודות תמיר וחסון, הרבה לעסוק בספורט בזמנו הפנוי: כדורגל, פינג-פונג, רכיבה על אופניים, צלילה וקפיצת בנג'י. הוא היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל כפר סבא וצפה במשחקיה באופן קבוע. תחביבים אחרים של עדי היו האזנה למוסיקה וטיולים ברחבי הארץ. כמו כן היה חניך בתנועת הנוער העובד והלומד בעיר מגוריו. מאחורי חזותו השלווה היו בו סקרנות וצמא לידע, מחשבה מקורית ויכולת השקעה. תכונה שאיפיינה את עדי מילדות ועד בגרות היתה היכולת לקחת אחריות. הוא היה נער עצמאי וחרוץ, שעבד ומימן בכוחות עצמו את משאלותיו. ב- 4 באוגוסט 1994 התגייס עדי לצה"ל. את תחילת דרכו הצבאית עשה בחטיבת הצנחנים כלוחם בפלוגת עורב של החטיבה. לקראת סוף השירות, עקב פציעה, הועבר לשרת בימ"ח של החטיבה בבית ליד. מפקדיו תיארוהו כחייל ממושמע, מסור, חרוץ ואחראי, שמילא את כל המשימות שהוטלו עליו במיומנות ובחריצות, מתוך אמונה שלמה בצורך העשייה. ארבעה ימים טרם צאתו לחופשת שחרור, ביום ח' בתמוז תשנ"ז (13.7.1997), נפל עדי בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים שאירעה בכביש חוצה שומרון, בדרכו מבסיסו למילוי משימה צבאית. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. עדי הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בכפר סבא. משפחתו הנציחה את זכרו, בשיתוף עם הוועד המקומי בצור-יגאל והחברה להגנת הטבע, בקיום צעדה שנתית בחודש אפריל – 'צעדת עדי'. כמו-כן, הוקם אתר תצפית המשקיף על הנוף, "מצפה עדי", בגבעת המוצב בצור-יגאל.