פריש, מוניק

בן יוסף ושיינדל, מניצולי השואה. נולד ביום ו' בתשרי תש"ט (9.10.1948) בעיר לודז' שבפולין והתחיל ללמוד בלודז' בבית-הספר ע"ש י"ל פרץ. הוא עלה ארצה בספטמבר 1957 עם משפחתו, שהתיישבה בפרדס-חנה. שם החל מוניק ללמוד בבית-הספר היסודי "מרחבים", החל מכיתה ג'. עד מהרה התאקלם בארץ ורכש על נקלה את השפה העברית, שנעשתה שגורה בפיו. הוא היה תלמיד מוכשר ורציני, שלא הזניח את הלימודים. עם זאת היו לו חברים מרובים. הוא היה נער עליז ושמח וביתו המה תמיד מידידים. הוא מצא עניין בכל מיני פעילויות – בספורט (כדור-רגל), במשחק השח-מט, בשרטוט טכני, בספרות (קלאסית), במתמטיקה, בפיסיקה וכו'. כן אהב לבלות בחיק הטבע ולצאת לטיולים. הוא אהב לצלם והצליח להפיק תצלומים נהדרים ממצלמתו. הוא הרבה לקרוא עיתונים וספרים. מוריו יעצו לו כי ימשיך בבית-ספר תיכון עיוני, אולם מוניק בחר בבית-ספר "אורט" בנתניה וכעבור שנה עבר למגמה האלקטרונית. בשנת 1966 סיים שלב באלקטרוניקה והחליט לצאת לצה"ל. מוניק גויס לצבא בנובמבר 1966 והוצב לחיל השריון. הוא לא שאף לקריירה צבאית אך רצה מאוד לעשות את חובתו כאזרח המדינה ולכן קיבל עליו את שירות החובה באהבה, ידע להתלוצץ ולהתעלם מקשיים ובחופשותיו בבית לא סיפר דבר על קשייו. הוא ידע להרגיע את בני המשפחה בהומור ובבדיחה, אף כי מעולם לא זלזל בתפקידיו, כפי שהעידו עליו חבריו לנשק ומפקדו הישיר. מוניק השתתף במלחמת ששת הימים ואחרי תום הקרבות נשלח לקורס של מפקדי טנקים וסיים אותו בהצלחה. אחרי סיום הקורס ניתנה לו האפשרות להדריך טירונים בבסיס ההדרכה. אחרי כן כתב למפקד הגדוד שלו, שהוא מבקש להישלח לגזרת תעלת סואץ, שכן שם מקומו. המפקד נענה לבקשתו ובזמן מלחמת ההתשה היה רוב הזמן בקו החזית. בשיחותיו עם חבריו לא נהג לזלזל באויב. בחופשותיו הקצרות בילה מעט מאוד בביתו ואת רוב הזמן עשה ליד מיטותיהם של חבריו הפצועים בבית-החולים. הוא היה חייל אמיץ וחבר למופת. ביום כ"ה בתמוז תשכ"ט (10.7.1969), נפל בקרב באזור תעלת סואץ. אותו יום, מספרים חבריו-לנשק, הופיע במעוזים בגזרת פורט תאופיק וכך תרם להרמת המורל שלהם. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול והועלה לדרגת סמל-ראשון אחרי נפלו. מפקדו סיפר על אומץ-לבו, על רוח הלחימה שלו ועל המשמעת שידע לקיים. מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים להוריו: "בנכם שימש כמפקד טנק ביחידה והשתתף כמעט בכל הקרבות בגזרת התעלה ובכולם גילה העזה, קור-רוח ושימש דוגמא ומופת לפקודיו". בית-הספר "מרחבים" הוציא לאור חוברת עליו, לזכרו.