פרירה, אהרן
בן מלכה ואברהם, נולד ביום ו' בשבט תרע"א (4.2.1911) בירושלים. אחרי סיום לימודיו פנה למקצוע הנהגות. עבד כנהג שכיר בקווי שירות שונים, ואחר-כך כחבר קואופרטיב "המרץ", שקיים תחבורה בין שכונת הבוכרים לשער יפו. משהצטרף "המרץ" לקואופרטיב "המקשר" (שהתאחד בהמשך עם קואופרטיב אגד) הצטרף אליו גם הוא. שירת את הציבור ליד ההגה ואת חברי אגודתו ליד הגה הנהגתה, בהיותו רוב שנות חברותו באגודה חבר הנהלת האגודה. אם כי היה בעל משפחה לא נרתע מהסכנות במילוי תפקידו. בחורף תש"ח, עם תחילת מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, נהג באוטובוסים משוריינים במקומות ששימשו מטרה ליריות האויב מהמארב. פעמים רבות שימש כנהג בשיירות האספקה לירושלים והצליח להעביר את מכלי הדלק, אשר היה כה חיוני לקיומה של הבירה הנצורה. באחרונה נהג אוטובוס בשיירה שעלתה להר-הצופים. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על- ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של ה13.4.1948- יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'- ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר- הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר- הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות-ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. אהרן היה בין הנופלים, ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). נקבר בסנהדריה. ביום ט' בחשוון תשי"ב (8.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
