פרימר, רונית

בת דוד וכרמלה. נולדה ביום כ"ב בחשון תשט"ז (7.11.1955) בחיפה. למדה בבית-הספר היסודי 'בארי' שבמקום והמשיכה ב'תיכון ויצ"ו' שבחיפה, במגמה של ארכיטקטורה. רונית היתה פעילה בועד-הכיתה ובמועצת התלמידות, אף נבחרה ליושב-ראש מועצת התלמידות. בעת מלחמת יום-הכיפורים כשסיימה את לימודיה ונותרו לה עוד חודשים אחדים עד למועד-גיוסה, התנדבה רונית לטפל בזוג תאומים שאביהם נחשב כנעדר במלחמה. היתה פעילה גם בתנועת-הנוער 'המחנות-העולים', סניף נוה-שאנן. תחביבה העיקרי היה הציור ואף הגיעה להישגים בתחום זה. כן זכתה בתעודת-הצטיינות מטעם 'המועצה הלאומית למניעת תאונות' – על פעילותה במשמרת-הבטיחות. מורתה מבית-הספר התיכון כתבה להוריה: "אהבנו את רונית. הערכנו אותה, תמיד היתה נציגת הכיתה. היא היתה יוזמת תכניות שונות, מביאה אותן לאישור חברותיה בכיתה ולאחר-מכן מבצעת אותן. חיוך ביישני היה לה כן עיניים נוצצות ושחורות – זאת היתה רונית." רונית גויסה לשירות חובה בצה"ל בסוף ינואר 1974 ושירתה כשרטטת בחיל-האויר. על משך-שירותה מעידים חבריה: "על-אף היותה חדשה במקצועה התעלתה רונית והגיעה להישגים נאים בעבודתה. עבודותיה היו מושלמות ומדויקות." בפרק-זמן קצר התחבבה עלינו רונית עם חיוכה העליז, גומות-החן שלה, הופעתה השובבה, העדינות והרוך ששפעו ממנה. על-כן כולם אהבוה. מסירות לעבודה מצד אחד, אהבה ודאגה לבית מצד אחר. רונית הומלצה על-ידי היחידה לקורס-קצינות, אך לא הספיקה…" ביום י' באב תשל"ד (29.7.1974) נפלה רונית בעת מילוי תפקידה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאירה אחריה הורים ושלוש אחיות. בני המשפחה וחברים הוציאו לזכרה חוברת-זיכרון על שמה – 'רונית'; בחוברת כינסו שירים ומכתבים וציורים של רונית, וכן דברי ההורים, בני-המשפחה, חברים, מורים ומפקדים, ומכתבי-תנחומים שנשלחו למשפחה. בחוברת זאת כתבה אחותה: "רונית אהבה אנשים, וכתבה פעם אל חברה שאין היא שונאת אף בן-אדם, ואין דבר כזה שנקרא שנאה… רונית היתה, ואהבה…"