פרימק, בוריס

בנם של סבטלנה וולדימיר. נולד ביום כ"א באב תשמ"ט (22.8.1989) בעיר סנקט-פטרבורג (אז היה שמה לנינגרד) שברוסיה. אח לתמרה. בגיל שנתיים הוא התחיל ללכת לגן. ב-13.10.1992, בהיותו בן שלוש, עלתה המשפחה לישראל. בהתחלה התיישבה המשפחה בבת ים ולאחר מכן, בשנת 1993, עברה לנצרת עילית, רכשה דירה והשתקעה בעיר. בוריס התחיל לבקר בגן הילדים ורכש במהרה את השפה העברית. בשנת 1995 נולדה אחותו הקטנה תמרה. באותה שנה החל בוריס ללמוד בבית ספר יסודי קהילתי למדעים "נטופה", שם רכש הרבה חברים. כשעלה לחטיבת הביניים ולתיכון מקיף "אורט על שם יגאל אלון", בנצרת עילית, גדלה אהבתו לספורט, ואת רוב זמנו הפנוי בילה במגרשי הכדורגל עם חברים. מגיל אחת-עשרה התאמן בקבוצת הנוער "הפועל אחי נצרת". הוא היה שחקן מצטיין ומוערך, על כן זכה בגביע ובפרס – טיסה לפריז. בגיל חמש-עשרה החל להתעניין בקיקבּוֹקְס, ובין השנים 2008-2006 התאמן בקבוצה והשתתף בתחרויות. ב-10.12.2007 זכה בתואר אלוף ישראל בקיקבוקס לנוער, ובמדליית זהב. בוריס אהב מאוד את משפחתו ואת ביתו, והיה בן ואח אהוב. אחותו, תמרה, כתבה לזכרו: "בוריס היה אדם טוב, תמיד עזר לי בכול. בגלל אהבתו לכדורגל בילדות היינו משחקים ביחד עד שכל הבית היה נשבר. הוא היה מצחיק ותמיד עודד אותי ואת החברים שלו. כמו כל האחים, גם אנחנו היינו רבים לעתים, אבל הוא תמיד שמר עליי ואהב אותי וגם אני אותו…" בוריס אהב מאוד להאזין למוזיקה, והיה חברותי, שמח, שנון וטוב לב. תמיד היה מוקף חברים רבים ובנות שנהנו לשהות במחיצתו. ב-2007 סיים את לימודיו ועבד בחנות "הכול בשני שקלים" שבמרכז רסקו בנצרת עלית. העובדים האחרים בחנות והקונים העריכו וכיבדו אותו. תושבים רבים בעיר הכירו את בוריס. באפריל 2008 הוא התגייס לחיל הים, עבר טירונות וקורס בבסיס ההדרכה 600 של חיל הים, ושם גם נשבע אמונים לצה"ל. אחר כך הועבר לחיל הרפואה, וכעבור כחצי שנה שובץ כנהגו הפרטי של מפקד חיל הרפואה. בוריס אהב מאוד את שירותו הצבאי. ביום שבת בשעה 14:00, שהה בביתו בנצרת עילית וכרגיל, יצא לריצה בהר יונה כאשר על חזהו שקית המאפשרת לאתלטים להעלות את חום גופם ולגרום לשריפה מוגברת של קלוריות. בזמן הריצה קרה אסון: ליבו הפסיק לפעום, ובוריס התמוטט ומת. צוות מד"א "גלבוע" הוזעק ליער בשכונת הר יונה בעיר בעקבות דיווחים של עוברי אורח על צעיר חסון השוכב ללא תזוזה כשהוא לבוש בגדי ספורט. הצוות הרפואי מצא אותו שוכב ללא ניע וסובל מחבלת ראש קשה. למרות פעולות החייאה שנמשכו כארבעים דקות, נאלץ הרופא לקבוע את מותו מדום לב. רב-טוראי בוריס פרימק נפל בעת שירותו ביום י"ב בתמוז תשס"ט (4.7.2009), בן עשרים בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בנצרת עלית. הותיר אחריו הורים ואחות. משפחתו חקקה על מצבתו את הכיתוב ברוסית: "אוהבים אותך, אנחנו גאים בך / תמיד בזכרוננו אתה חי". אחותו תמרה נפרדה ממנו במילים: "תמיד יהיו חסרים לי הצחוקים שלנו, הריבים שלנו, הצעקות בבית אחד על השני. בחיים לא אשכח את האח המדהים שהיה לי במשך ארבע-עשרה שנה, ואני מקווה שטוב לו שם למעלה". חיילי יחידת הרפואה ומפקדיה בפיקוד צפון כתבו לו: "אוהבים וזוכרים אותך. בוריס היקר, היית חלק מיחידתנו, רכשת חברים רבים בזכות האופי המקסים שלך, החיוך הכובש והלב הענק שלך. ביצעת את תפקידך במסירות אין קץ ותמיד היית נכון לסייע. לעולם לא נשכח אותך". באתר "פייסבוק" נפתחה קהילה לזכרו ושם נכתב: "בוריס, לא נשכח אותך לעולם…! בחור עם לב זהב וחוש הומור מיוחד שהיה אופייני רק לך… בחור מקסים עם חיוך כובש… השארת מאחוריך משפחה והמון חברים כואבים… קשה שלא נראה אותך לעולמים… אוהבים אותך ומתגעגעים עד עמקי הלב…"