פרימור (פלוצקר), דני

דני, בן צילה ופליקס, נולד ביום כ"א באדר א' תשי"ד (24.2.1954). דני היה יפה תואר, גבוה, מנומס, תלמיד חרוץ ומשתדל להגיע להישגים. ניגן על פסנתר וגיטרה. היה לו כושר התמדה ויכולת לשבת שעות ולהתמסר לנגינה. סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ארנון" ומשם עבר לגימנסיה "הרצליה", למגמה ביולוגית. דני סיים את הגימנסיה בשנת 1972, מחזור ס'. דני אהב מאוד אמנות, הרבה לבקר בתיאטרון ובקולנוע. קרא ספרים וחיבב ספורט, כדורסל, שחייה וטניס. דני היה מוכן תמיד לעזור לזולת, להטות אוזן לבעיותיהם של חבריו ולסייע להם ככל יכולתו. קיננה בו נפש פיוטית. הוא היה רומנטי והרבה לכתוב שירים. הרומנטיקה באה לידי ביטוי ביצירותיו. יחסי רעות מיוחדים התפתחו בינו לבין אחיו הצעיר ממנו בכשנה, ניצן. מלבד היותם אחים היו חברים טובים והרבו לשוחח, לדון בבעיות שונות ולבלות יחדיו. דני אהב להתנסות בעבודה קשה. בימי החופש הגדול נהג למצוא לו עבודות קשות, כדי לחסוך דמי כיס ולדבריו, "לפתח כושר גופני". דני גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. ההליכה ליחידה קרבית הייתה עבורו דבר מובן מאליו. כאן השתלם בקורסים שונים והיה לסייר שריון, מקצוע שהיווה ניגוד גמור לאופיו ולעדינותו, מאחר שלא אהב את הקשיחות והנוקשות שביחסי חיילים ומפקדיהם. אך הוא לא נשבר; הוא עמד בכל הסדרות הקשות בקורס, כשהוא נושא את המקלעון הכבד על גבו. ברגעים קשים, ידע דני להתנחם במחשבה על חברתו ועל משפחתו שכה אהב, ולהפיק עידוד מאהבתם. לאחר שהיה לסייר, נשלח לקורס משקי סיור. שם התפתחו יחסי חברות כנים ועמוקים בינו לבין חבריו והם הפכו חבורה מגובשת של ידידים, המוכנים לעשות הכל איש למען רעהו. הוא היה קשור מאוד ליחידתו ובערבי פלוגה נהג לנגן יחד עם חבר בגיטרה ולהנעים לחבריו את הזמן. היה לו חוש הומור מיוחד למצבים של מועקה. היה מפטיר משפט קולע, שהיה בו כדי לפרוק את המתח ולעורר רעמי צחוק. כאשר היה יוצא לחופשה, היה מחלק זמנו בין המשפחה ובין חברתו רותי. כאשר היה נשאר בבסיס, היו הם באים לבקרו ולאחר לכתם, היה מתעטף בשתיקה עצובה. הוא אהב את משפחתו ואת חברתו והיה קשור אליהם קשר אמיץ. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הייתה יחידתו בדרום רמת הגולן. הפלוגה עלתה לכיוון נפח, כדי להתפרס ולתפוס עמדות. לאחר מכן נעה קדימה והתכנסה באזור קיבוץ אלרום. תפקידיה העיקריים של הסיירת היו אותה שעה תפקידי חילוץ נפגעים ואבטחת משאיות נשק ואספקה. ביום ג', י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), כשהייתה הסיירת באזור בוקעתה, הוטל עליה להיערך בקו בלימה נגד המצרים נגד כוחות חי"ר סוריים. סמוך לשעות הצהריים נתגלה כוח קומנדו, מהעילית של הצבא הסורי, שהתמקם בשטח. אז יצאה היחידה לקראת האויב ובקרב אכזרי ועקוב מדם, נפגע דני ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה של דני: "בנכם שירת כלוחם בסיירת שריון. הוא מילא את תפקידו בצורה הראויה לציון מיוחד, תוך הקרבה וחירוף נפש. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק בהילקח בנכם במלחמה זו, אשר ידענו לעמוד בה מעטים מול רבים והשמדנו את האויב הסורי שפלש למדינתנו". שמו של דני הונצח בספר המתאר את הקרב של סיירת חטיבה 7 במלחמת יום-הכיפורים.