פרייס, אברהם (הירשקה)

אברהם, בן רוזה ומשה, נולד בשנת תרפ"ז (1927) בעיירה קרוז' בליטא. בן לאב סוחר, אח לזאב ולדוד. סיים בית ספר עממי בעיירת הולדתו. גילה כישרונות גדולים בלימודיו, אהב מוזיקה ולמד נגינה בפסנתר. ליטא, בה חיו למעלה מ-170,000 יהודים, סופחה לברית המועצות ערב מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941 הופרה הברית בין סטלין להיטלר והגרמנים כבשו את האזור. עם הכיבוש הגרמני נערך קרב בקרבת קרוז' והעיירה נשרפה כליל. היהודים הצטופפו במבנה אחד ששרד, ולשם הובאו גם יהודי הכפרים מסביב. בחודשים הבאים נרצחו על ידי הגרמנים ועוזריהם הליטאים מרבית יהודי האזור. עד תום המלחמה נרצחו כתשעים אחוז מיהודי ליטא. כל בני משפחתו הענפה של אברהם נרצחו בשואה, רק הוא שרד והגיע ליום השחרור. בראש השנה תש"ז (ספטמבר 1946) עלה אברהם לארץ ישראל והתיישב בבני ברק. הוא למד את מלאכת הטווייה ועבד בה. נקשר לארץ, וכשהגיעה דודתו מאמריקה לבקרו וביקשה כי יצטרף אליה ויחזור עמה לשם – סירב ללא היסוס. זמן קצר לאחר בואו לארץ הצטרף אברהם ל"הגנה". עם פרוץ מלחמת העצמאות התייצב בשורות המגינים, ועם הקמת צה"ל צורף לפלוגה הדתית בגדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני" – חטיבה מספר 3. לחם בשורות הגדוד באזור המרכז, ובהמשך בדרום. בדצמבר 1948 השתתף אברהם בקרב בעיראק אל-מנשיה במבצע "חורב". עיראק אל-מנשיה היה כפר ערבי ששכן בסמוך לקריית גת של ימינו (כיום אזור תל עיראני). שימש אחד המשלטים של הכוחות המצרים שפלשו לארץ וכותרו ב"כיס פלוג'ה". במבצע "חורב", לקראת תום מלחמת העצמאות, הוחלט לשחרר את הדרך לנגב ולאלץ את המצרים לסגת, ובמסגרת זו נערך מבצע "חיסול" נגד כוחות האויב ב"כיס פלוג'ה". על יחידתו של אברהם הוטל לפרוץ לעיראק אל-מנשיה. ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) פרצו כוחות "אלכסנדרוני" לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו ואילצו את הכוחות הישראליים לסגת. כתשעים מלוחמי היחידה נפלו בקרב, ביניהם אברהם. אברהם היה בן עשרים ואחת בנפלו. נקבר בפלוג'ה. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק. למרות כישלון ההתקפה בעיראק אל-מנשיה הצליחו הכוחות להתקדם דרומה, ובתום מבצע "חורב", בינואר 1949, הסכימו המצרים להפסקת אש ולנסיגת כוחותיהם. בכך פסקה הלחימה בחזית הדרום. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.