בן שרלוט ויפתח. נולד ביום כ"ג בתמוז תשל"ה (2.7.1975) בקיבוץ משאבי שדה, אח צעיר לאורנה, לגלעד ולעינב. כשהיה בן חמש יצאה המשפחה לצרפת בשליחות מטעם הקיבוץ. אילון למד בגן ישראלי ובבית-הספר היסודי 'שרת' בפריז. כשהיה בכיתה ב' חזרו לארץ, ואילון השתלב בקבוצת הגיל שלו בבית-הספר היסודי 'משאבים' בקיבוץ. את לימודיו התיכוניים סיים עם בגרות מלאה במגמת סוציולוגיה ופסיכולוגיה בבית-הספר האזורי באשל הנשיא. אמו כותבת: "אתה פשוט שנאת להיות לבד. כל פרידה היתה קרע – כשהיית קטן היית בוכה בפרידה, כשגדלת היית מבקש 'תלווי אותי לכיתה, משעמם לי בדרך'. וככה היינו לזוג. הייתי שותפה לטיולים לחיפוש עקבים סביב הקיבוץ ועקרבים מתחת לאבנים, שותפה למשחקי מחשב וקליעה בכדורסל. הייתי צופה יחד איתך בתוכניות טלוויזיה, שומעת את התקליטים האהובים עליך ועוזרת לך בהקלטות… אני בליתי איתך שעות אינספור. תמיד שמחתי על הזמן ש'ביזבזתי' איתך, ותמיד השעות נראו לי קצרות מדי." אילון היה תלמיד טוב בכל המקצועות, והתעניין מאוד בהיסטוריה, מחשבים, מדעי החברה ותנ"ך. הוא היה פעיל מאוד בתחום החברתי, וריכז סביבו חוגי חברים וידידים. היה לו כשרון לכתיבה קולחת בסגנון ביקורתי וסטירי, והיה שותף מרכזי בכתיבת מערכונים ובביצועם, בכיתתו ובשותפות עם כיתות אחרות. החיבור של כשרון כתיבה, ציניות וחוש הומור חריף עזר לו מאוד ביצירת קשרים עם אנשים. אילון אהב מאוד לבשל, בדרך כלל יחד עם אמו. היה שותף להכנת ארוחות ומטעמים, פיתח חוש גסטרונומי והיה אנין טעם ויצירתי בהמצאת מתכונים. עניין מיוחד היה לאילון במוזיקה, בעיקר בשירה בשפה האנגלית אך גם במוזיקה עברית וצרפתית. מספר חברו איתי: "לא פעם היינו נסחבים אחריו לתל אביב לחפש תקליטים נדירים בחנויות נידחות, מתוודעים ביחד לעוד זמר, לעוד להקה. בבית-הספר היית מוצא אותו עם ווקמן בכיס המעיל, וסטוק קלטות בילקוט, לכל מקרה. אילון שיתף אותנו באהבתו על-ידי הקלטת אינספור קלטות, בעיקר אוספי שירים שערך לכבודנו. מאוחר יותר השתכלל, ובנוסף לקלטת ערוכה היית מקבל ממנו גם דף ובו הקדשה אישית שהכין לכל שיר ושיר. כך יכולנו לחלוק עימו את רגשותיו וחוויותיו המוזיקליות." כך יצר אילון קשרים חדשים ומעניינים עם אנשים. בשלב מאוחר יותר התעניין בחיבורים מוזיקליים בין יצירות קלאסיות לשירים המודרניים שאהב – מוזיקת פופ, רוק כבד ועוד. במהלך השליחות בצרפת הרבה אילון לטייל עם משפחתו ברחבי אירופה. בטיולים הרחיב את אופקיו והעשיר מאוד את עולם המושגים שלו. בהמשך טייל עם תנועות נוער בארץ ובחו"ל, ובין השאר למד סקי. החל בכיתה י"א הרבה בטיולים בארץ ובחו"ל עם בני כיתתו, נסיעות שתועדו על ידו ביומנים ובסרטי וידאו. אילון עסק גם בספורט, ושיחק כדורסל בקבוצה האזורית של רמת הנגב. לקראת גיוסו לצה"ל השקיע רבות בשיפור כושרו הגופני, בין היתר ב'טיולי הישרדות' ברחבי הארץ. בתום התיכון בחר אילון לצאת ל'שנה שלישית' – שנת שירות בפעילות ציבורית לפני הצבא, במסגרת תנועת הנוער 'מחנות העולים'. הוא חי בקומונה בחיפה ועסק בהדרכה. בשנה זו גיבש אישיות בוגרת ועצמאית, אשר תרמה הרבה לשירותו הצבאי שבא אחריה ולתפקידי הפיקוד שמילא. רז, ידידתו לשנת השירות, מספרת: "השנינות והחוכמה של אילון הקסימו אותי מההתחלה. היה לו מראה ילדותי ותמים שהיה מטעה עד מאוד. מתחת לקליפה היפה הזו שכן לו מוח מבריק עם ידע נרחב ויכולת להתנסח בצורה שתמיד השאירה אותך עם חיוך על השפתיים, ושתי דקות של מחשבה מעבר… כשישבת לידו ידעת ש – א. לא יהיה משעמם. ב. לא תדע מה יהיה בדקות הקרובות." בחודש דצמבר 1994 התגייס אילון לצה"ל, לחטיבת הנח"ל. הוא שירת כלוחם ומפקד, כפי שסיפר מפקדו, סא"ל יוסי: "אילון, שקט, מופנם ומיושב בדעתו, מילא כל תפקיד על הצד הטוב ביותר. 'מים שקטים חודרים עמוק' הינו מושג שיכול להעיד רבות על אילון. האווירה הנינוחה שהקרין סביבו, ההחלטיות והמסירות שבהן ביצע את משימותיו, העלו את קרנו בכל תפקיד שביצע. ממפקד כיתה בפלוגת אוגוסט 1995, דרך סמל מחלקה בפלוגת נובמבר 1996 ועד רב-סמל-פלוגתי באותה פלוגה. כשנסיתי לשכנעו לצאת לקורס קצינים, הסביר לי אילון שאת שנת הקבע שלו הוא תרם לפני הצבא בשנת שירות. כעת הוא מעוניין להמשיך ולתרום לנוער באופן בלתי אמצעי." למרות שלא אהב צבא, הבין אילון שעליו למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. הוא לא ויתר לחייליו, אך השקיע בהם הכל כדי שיתגברו על קשייהם. כשהיו לו הערות לבכירים ממנו לא היסס להעיר, אך ידע לעשות זאת בישיבות סגל ולשמור על חזות אחידה כלפי חוץ. ביום י"ג בתמוז תשנ"ז (18.7.1997) נפל אילון בעת מילוי תפקידו. כל אותו יום היה בכינוס חטיבתי בירושלים, ובלילה, בדרכו חזרה לבסיס, נהרג בתאונת-דרכים בכביש המוביל מפרדיס לאליקים. יחד איתו נהרג סמ"ר ליאור אליאש. אילון היה בן עשרים-ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בקיבוץ משאבי שדה. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. משפחתו של אילון הפיקה קלטת וידאו לזכרו: "אילון – חלום שלא התגשם". בקלטת מספרים עליו בני משפחה, חברים מהקיבוץ, משנת השירות ומהצבא, מוצגים מערכונים שכתב וששיחק בהם, שירים שאהב ודברי הפרשנות שלו לתוכנם, ותמונות מתחנות בחייו. מדי שנה, באזכרת יום השנה למותו, מתקיים טיול למשפחות בנגב, האזור שבו גדל ושאותו אהב. הטיול נערך לפנות ערב, בתום האזכרה, ביוזמת המשפחה והקיבוץ. לזכרו של אילון הקימה המשפחה גן בסמוך לבית-העלמין. במרכז הגן הוקם פסל מעשה ידיו של הפסל נדב אבריאל. בבסיס הפסל נחרט משפט שכתב אילון לאחת מחברותיו: "לעולם אל תשכחי שמאחורי כל גבול אין אויב, אלא בני אדם כמוני וכמוך."
