פריזנט, לאה (אריאלה)
בת מלכה ויעקב-שמואל, נולדה ביום י"ג באדר תר"ץ (13.3.1930) בעיירה דובובה בחלק הקרפטורוסי של מחוז מרמרוש (אז צ'כוסלובקיה) ובשנת 1937 עלתה לארץ עם הוריה שהתיישבו בתל- אביב. אחרי סיום בית-הספר היסודי למדה בגימנסיה "תלפיות" ומגיל 14 ואילך כבר הכירו הכל בסגולותיה המיוחדות. היתה ברוכת כשרונות ובעלת אופי חזק ומתוך רצון לוהט לחיות במולדת חופשית באמת הצטרפה למחתרת לח"י, בה נודעה בכינוי "אריאלה". היא רכשה חברים וחברות לתנועה, חינכה והדריכה אותם בכשרון והצלחה לאהבת הארץ ולצדק סוציאלי בה. רוב השפעתה נבע מתכונתה להיות נאה דורשת ונאה מקיימת, תכונה שהטיפה לחניכיה, וכך שימשה להם מופת. גם אחיה הגדול, אשר קשרי ידידות עזים היו ביניהם, נמשך אחריה. כאשר אחיה נדון למאסר בגלל החזקת נשק ניסו הוריה להוציאה מהתנועה. אך כשהעדיפה לחיות מחוץ לביתם, בבתי ידידים שהבינו יותר לרוח בניהם ובנותיהם, השלימו הוריה עם רצונה העז. בחורף 1947 עלתה לירושלים לפי צו מפקדת לח"י. השתתפה בפועל בקרבות צובה, מלחה, דיר-יאסין, ליפתה, וביתר קרבות לוחמי לח"י. היא שפעה והשפיעה מרץ ואומץ במלחמת- גבורה למען חירות ירושלים. ברשימות יומנה באו לידי ביטוי רחשי לבה צמא החיים והיופי וקסום החזון הלאומי. ביום 15.5.1948, למחרת כינון מדינת ישראל, היתה בין הראשונים לכיבוש נוטר-דם, כקרש קפיצה לכיבוש העיר העתיקה. בימי ההפוגה ירדה לבקר אצל הוריה בתל-אביב וחזרה לשירות בירושלים. בימיה האחרונים שימשה כאחראית למחסן הנשק במחנה לח"י ונספתה בהתפוצצות, כשחברים לא דייקו בשמירת הוראות הבטיחות, ביום י"ט בתמוז תש"ח (26.7.1948). נקברה בסנהדריה בירושלים. ביום כ"ד באב תשי"א (26.9.1951) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.