פריד, עמוס

עמוס, בן שרה ועמנואל, נולד ביום כ"ו באדר ב' תשי"א (3.4.1951) בחיפה, למד בבית-הספר היסודי "תל חי", המשיך וסיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון-עירוני ג' בחיפה במגמה הביולוגית. מילדותו גילה עמוס אהבה רבה לטבע, לצומח, לחי ולדומם. בקיאותו בחי ובצומח עוררה פליאה בקרב הסובבים אותו. הוא נהג להביא הביתה מאובנים וצדפים והיה מגדיר כל צמח שנקרה בדרכו. כחובב טבע הרבה לטייל והכיר כל פינה במולדת. בטיוליו נהג לצלם נופים ואתרים ובעיקר צמחים ופרחים. כל פרח צולם פעמים רבות, מהפקע ועד עלי הכותרת. המצלמה לא משה מידיו של עמוס. אהבתו זו הביאה אותו ל"חברה להגנת הטבע", בה פעל ועזר בארגון טיולים מטעמה. באהבתו לטבע הדביק את הוריו ואת אחותו ודרבן אותם להרבות בטיולים. עמוס השתתף באופן פעיל במאבק נגד הרס הכרמל על-ידי כריית אבנים למלט. עמוס היה ידוע כאוהב אדם במלוא מובן המילה; טוב לב, ישר, חייכני ותמיד נכון לעזור לזולת. לדברי חברו מהצבא, לא היסס עמוס והציע לו לגור בביתו תקופה ממושכת ולהשתמש בספריו כשהחבר חסר האמצעים, למד לבחינות הכניסה לטכניון. עמוס הרבה לעזור לחבריו בלימודים ורק בשעות הלילה המאוחרות למד לבחינות. הוא היה מוכר כאדם נוח לבריות, אופטימי תמיד ונכון להיחלץ למשימות, תוך דבקות עקשנית במטרה. מעולם לא דרש מאחרים את אשר לא עשה בעצמו. תמיד נכון להתנדבות פעילה בבית-הספר ובטכניון. לכן הוטבע לו הכינוי "המצפון" בחברה ובמשפחה. כולם ידעו כי על עמוס אפשר לסמוך. בן נפלא, אח ונכד אוהב ומסור להפליא, שהתייחס להוריו בכבוד ובהערצה. כשעמוס בא לחופשות "רגילות" מהצבא, נהג ללוות בהתנדבות מסעות גדנ"ע של בית-ספרו והיה מהמתנדבים לחפירות ליד הכותל המערבי מראשיתו. עמוס גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר השתלמות בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", הוצב כתותחן בגדוד שריון ואחרי-כן הוצב במפקדת החטיבה. עם סיום שירותו הסדיר הוצב לשירות מילואים בגדוד שריון. הוא היה תותחן טנק טוב, דייקן, מהיר ויעיל. לכל עבודה בטנקים התייחס בכבוד וברצינות ומפקדיו ראו בו חייל טוב, ממושמע, בעל יזמה ואחראי. לאחר שהשתחרר מהצבא, התקבל לפקולטה להנדסת-מזון בטכניון. קסם לו הרעיון להביא תועלת לחברה על-ידי עיסוק בביולוגיה וכימיה אשר כה אהב, כשבכוונתו לרכוש מקצוע לפרנסתו ואחרי-כן להמשיך במחקר בתחום מדעי-הטבע. עמוס הגיע להישגים לימודיים מצוינים בטכניון. לאחר הסמסטר הראשון עבד עבודה פיסית קשה כדי להשתכר להוצאות טיול לחוץ לארץ. יחד עם חבר וחברה טייל באחדות מארצות אירופה – אולם סירב לבקר בגרמניה וטען בלהט שכף רגלו לא תדרוך על אדמה זו (אם כי משפחתו, כמשפחה ותיקה מאוד בארץ, לא נפגעה ישירות מהשואה). משחבריו לטיול עמדו בתוקף על רצונם לבקר בגרמניה, נפרד מהם והמשיך בטיולו בלעדיהם. בכל מקום שביקר מצא צורך לבקר בבתי-הכנסת המקומיים והתעניין בקהילות המקומיות, אם כי לא היה בחור דתי. עמוס חזר מחוץ-לארץ יומיים לפני מלחמת יום-הכיפורים. כששמע שמגייסים, התקשר ליחידתו והודיע: "אל תשכחו אותי – חזרתי הביתה". כאשר בושש צו-הקריאה לבוא, הלך מעצמו ועלה לרמת הגולן עם כוח טנקים. בדרך נפגע הטנק שלו והוא התנדב לשמש כתותחן בטנק אחר. כך הצטרף כמתנדב לגדוד, שלחם אז בקרבות הבלימה. בקרבות אלה פגע עמוס במספר טנקים סוריים והשמידם. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), על ציר הפריצה בכיוון דמשק, מערבית לחאן ארנבה, כחמישה ק"מ מהגבול הקודם, נפגע הטנק שבו נלחם על-ידי מארב של טנקים סוריים וסמל עמוס נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. הגדוד הקים בעין זיוון אנדרטה לזכר נופליו – ועמוס בתוכם; בחוברת "לזכרם", שהוציא לאור בית-הספר התיכון-עירוני ג' בחיפה, פורסמו רשימות על דמותו; כן פורסמה רשימה אודותיו בחוברת "אלה אזכרה", שהוציא לאור הגדוד.