פריד, משה

בן ישראל וחנה. נולד ביום ב' באייר תשי"ד (5.5.1954) ברמת- השרון. התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי 'גולן' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי ע"ש רוטברג. היה קשור מאוד לרמת-השרון כמושבה ומיאן להשלים עם תהליך הפיכתה לעיר. כבן יחיד פונק משה על-ידי שתי אחיותיו שדאגו לו בכל-מאודן. עם-זאת, גדל והיה לנער עצמאי ובעל אופי חזק. כל תפקיד ומשימה שנטל על עצמו מילא בנאמנות. משה התנדב לכל משימה ומעולם לא דרש מאחרים את שלא דרש מעצמו. משה היה עלם עליז, בעל מבט שובבי, אהוב על בני-משפחתו וקשור אליהם בכל נימי-נפשו. עם כל היותו בעל פתיחות וחופשיות האופייניות ל'צבר', התנהג בנימוס ובדרך-ארץ בפני קשישים ממנו. בשנה שלפני הגיוס עבד בתע"ש וניצל זאת כדי להתקדם מקצועית. משה גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והוצב, כבעל-מקצוע, לחיל-החימוש. לאחר הטירונות הועבר לסדנה ברמת-הגולן וסייע בכל כוחו ומרצו לפעולות הסדנה. היופי הפראי של רמת- הגולן שבה את לבו והוא לא פסק מלהתפעל ומלספר על-כך כל-אימת שבא לחופשה. במלחמת יום-הכיפורים שרת משה בסדנה – עושה לילות כימים בתיקון הכלים, שנמסרו לטיפולו כדי להחזירם מהר ככל-האפשר לחזית, כשירים לפעולה. ביום ג' באייר תשל"ה (14.4.1975) נפל משה בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה היה סמל טכני באחת הפלוגות ביחידה. בתפקיד זה ראה משה בטנקים את בני-טיפוחיו ובטיפול בהם לא הבחין בין יום-חול לבין חג או שבת. בדאגה לאנשיו – אנשי החוליה הטכנית – היה משה מרחיק לכת ודואג לבעיותיהם, ולו הקטנות ביותר, והיה משתדל להדריך ולהקל על כל אחד מהם. משה היה לדוגמא ולסמל של אדם התורם את כל כוחו ומרצו לצבא ולואי ורבים יהיו כמוהו… עד הרגע האחרון לא נפרד מעבודת-הטנקים המאומצת, שהקדיש לה את חייו במשך שלוש השנים האחרונות."