פריד, מרים (כוכבה)
בת חנה ושלמה-פריץ, נולדה ביום ד' בניסן תר"צ (2.4.1930) בבודפשט, בירת הונגריה. ב4- בספטמבר 1938 עלתה ארצה עם הוריה שהשתקעו בירושלים. מרים הצטיינה בלימודיה בגימנסיה העברית ומגיל 14 ואילך עסקה בהתנדבות בחינוך ילדות, בנות משכנות העוני. היתה חברה בתנועת "הצופים", עברה ל"תנועה המאוחדת" ובכל מקום פעלה במסירות. באוקטובר 1947 הצטרפה למחתרת לח"י, וימים אחדים לפני החלטת עצרת האו"ם על הקמת המדינה היהודית נתפסה בידי שוטרים בריטיים בשעת הדבקת כרוזי ארגונה. מעצרה ב"קישלה" (בית הסוהר המרכזי בירושלים), בבית לחם ובעתלית מנע ממנה את המשך לימודיה בכיתה השמינית, אך מששוחררה בינואר 1948 התמסרה במאמץ מיוחד להשלים את אשר החסירה בימי שבתה בכלא ובניסן תש"ח עמדה בהצלחה בבחינת-הבגרות (חיבור הגמר שלה על "ראשית המחקר – הפליאה" מעיד על רמה אינטלקטואלית ניכרת וכושר-ביטוי). אחרי סיום הלימודים שירתה כאחות קרבית ביחידת לח"י בירושלים. ב-15.5.1948, יום לאחר הכרזת המדינה, בהשתתפה בלחימת יחידת לח"י בדרך לשער יפו, נפצעה בידה. לאחר שנתרפאה נשארו שתים מאצבעותיה משותקות אך למרות זאת היא המשיכה בשירות והשתתפה בהתקפות לח"י על מלחה והעיר העתיקה ובשעת ההפוגה עבדה במחסן הנשק של הארגון. במוצאי י"ז בתמוז תש"ח כתבה שיר "ללוחם העברי מלפני אלפיים שנה", בו נאמר בין השאר: "רבים מאוד קוראים לי משוגע, פורש, הלוחם בלי פקודה, אך את הפקודה הן קיבלתי ממך, הלוחם העברי מלפני אלפיים שנה. – אם אני פה נופל בשדמות יהודה, נופל והנשק מידי לא הורפה / יתערב נא דמי הטהור בדמך / הלוחם העברי מלפני אלפיים שנה". למחרת, ביום י"ח בתמוז תש"ח (25.7.1948), נספתה עם עוד חמישה חברים וחברות בהתפוצצות שאירעה במחסן הנשק. נקברה בסנהדריה בירושלים. ביום י"ט באלול תשי"א (20.9.1951) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
