פריד, דב

דב, בן אוגניה-יפה ומשה-זאב, נולד ביום ט' באב תרפ"א (23.8.1921) בעיר אילוך שביוגוסלביה. את לימודיו היסודיים סיים בבית-ספר יסודי, ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-ספר תיכוני למסחר בעיר הולדתו. לאחר שסיים את לימודיו התקבל לישיבה בעירו. ברי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, היה ילד פעיל ועירני, בעל תכונות טובות ויכולת הסתגלות למצבים חדשים. מנעוריו היה פעיל בתנועת הנוער "בית"ר" ביוגוסלביה ובתנועת "הבונים" בשויצריה. בתנועות הנוער למד ערכים של אהבת הזולת ושל עזרה לנצרך, וכן למד על ארץ ישראל ואף חלם רבות על ארץ אבותיו. בסוף שנת 1941 נאלץ לברוח מפני הנאצים, שהחלו רודפים את היהודים בארץ מגוריו והגיע לאיטליה. אך גם משם נאלץ לברוח כעבור זמן לא רב, ובשנת 1943 כבר היה בשויצריה. בשנת תש"ה (1945), לאחר תום מלחמת העולם השנייה עלה ארצה ונשלח לקיבוץ בית השיטה. אולם לא אדם כמוהו ישב בחיבוק ידיים בתקופה הסוערת שעברה על הישוב בימים ההם. ברי הצטרף לשורות ההגנה כמתנדב ופעמיים הוביל במשאיתו מזון לירושלים הנצורה. את דרכו עשה בתוך שיירה של כעשרים משאיות, בדרך לא דרך, בסכנת נפשות. פעם נתקלה השיירה במארב של האויב סמוך לירושלים וברי, שידע להעריך את המצב נכונה, סובב את משאיתו שמאלה, ועבר את כל השיירה במהירות. בכך השיג שתי מטרות בבת אחת: הוא הציל את חייו ואת חיי ששת הנוסעים במשאיתו והביא את ציודו לירושלים. בפעם אחרת נתקע בירושלים בעת המצור והתנדב ללחום בחזיתות שונות עד פתיחת "דרך בורמה". דב גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1948. לאחר סיום הטירונות המזורזת, שהייתה נהוגה אז, ולאחר שהשתלם בקורס מקצועי הוצב בתפקיד נהג משאית בחיל ההנדסה. כעבור שנה השתחרר משירותו הסדיר והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. לימים נשא לאישה את חברתו חיה, ובשנת 1959 נולד בנו עודד. ברי הקדיש את רוב זמנו למשפחתו ולילדיו, אהב אותם בכל מאודו וייחס חשיבות רבה לחינוכם הנאות. תמיד נהג לשתף את בני משפחתו בבעיות הפרנסה ובדעותיו הפוליטיות, במכאוביו וברגעי יאושו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא דב ליחידתו ברמת הגולן. ליד מוצב אל-על הונחתה על הכוח שלו הפגזה קשה, ופגזי התותחים פגעו בכל עצם נע. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) נפגע דב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בת ובן ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו הישיר: "ברי עשה את המוטל עליו בנאמנות, תוך שאיפה כנה לעזור לחבריו… היה מקובל על הממונים עליו, ושימש דוגמה טובה לאחרים".