פרידריך, אברהם-יוסף

אברהם-יוסף (רמי), בן רחל ואריה, נולד ביום ט"ו בתשרי תשי"ד (24.9.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "גרץ", אחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט יד-סינגלובסקי" וסיים לימודיו במגמה של טלפון וטלגרף. רמי זכור למוריו ולחבריו משנים אלה כנער בולט בנדיבות לבו, ביחסו החברותי לזולת ובנטייתו לתעלולים. בדברים לזכרו ציינו מנהל בית-הספר והמחנך את צניעותו, את חן-הליכותיו ואת נימוסיו, שהיו משולבים באהבת-החיים. רמי הודה באומץ-לב בכל מעשה שובבות שעשה, אך בשל חיוכו החביב אי-אפשר היה לכעוס עליו לאורך זמן. אהבתו הגדולה של רמי הייתה המוסיקה ובשעות הפנאי הרבה להאזין לתקליטים או לנגן בגיטרה. אוצר יקר היה לו – אוסף תקליטים גדול ויפה. אביו סיפר כיצד נהג להתחנחן ולהתפנק מדי יום שישי, כדי לזכות בתקליט חדש לאוסף. הוא הרבה בקריאת ספרי שירה וגם ניסה את כוחו בכתיבת שירה ובתרגום שירה מאנגלית לעברית, ואפילו בציור שלח ידו. עיסוקים רבים אלו לא הפריעו לו לעסוק בספורט ובעיקר בפיתוח הגוף, וכפי שמציינים אחיו וחבריו, היה ממש "בריון". הוא היה חבר באגודת "מכבי" תל-אביב ושיחק בכדורסל. כמו-כן התאמן בהרמת משקולות במכון לפיתוח גופני. בשנת 1970 השתתף במירוץ "אוניברסיטת תל-אביב". רמי היה עלם תמיר, חזק ושובה לב במראהו. להוריו, לאחיו ולגיסתו היה קשור באופן מיוחד. הוא היה גאה מאוד בהוריו ובשושלת היוחסין שלהם – של משפחת רבנים שנספתה בשואה. היחסים עם הוריו היו הדוקים מאוד והושתתו על כבוד הדדי רב. את אחיו משה ואת גיסתו צילה אהב אהבה עזה. אחיו הוא נכה צה"ל ורמי השתדל להיות במחיצתו לעתים קרובות ככל האפשר, כדי לעזור לו בלימודיו באוניברסיטה. רמי היה נער חברותי מאוד וכבר בימי בית-הספר הקדיש מזמנו לארגון מפגשים חברתיים. הוא היה קשוב לרחשי לב זולתו ואהב לגרום נחת לסובבים אותו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי וטרם גיוסו לצה"ל, החל לעבוד ובשעות הערב למד והתכונן לבחינות הבגרות. אברהם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972. הוריו וחבריו ניסו להשפיע עליו שישרת במקצועו – טכנאי תקשורת. הם לא יכלו להבין מדוע בחור שיכול לשרת בצבא בתנאים נוחים מתעקש לחפש לעצמו צרות. אך רמי בעקשנותו האופיינית, השאיר בבוקר לפני צאתו ללשכת הגיוס פתקה בבית: "אמא ואבא, אני מבקש את סליחתכם, אבל אני עושה את מה שאני מבין". הוא התנדב לשרת בסיירת "חרוב". לפני גיוסו עמד רמי בהצלחה במבדקים לקורס טיס, אך אמר כי ברצונו להיות עם מיטב הנוער שבצנחנים. כתום חצי שנה נאלץ רמי לעזוב את הסיירת מטעמי בריאות והוצב לשרת בחיל הקשר. כאן חשבו הכול שהוא יעסוק במקצועו ויירגע. אך הוא התעקש ללכת לקורס קצינים – וסיים בהצלחה, על אף מגבלותיו הגופניות. מתקופת שירותו בצה"ל זכור רמי כחייל הנחלץ לעזרת חבריו וכראשון המתנדבים לכל משימה. ביחידתו היה סמל לעזרה הדדית. הוא השתדל מאוד שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית, לטלפן או לשלוח גלויות. גם במשך ימי המלחמה הקפיד לכתוב הביתה גלויות מעודדות, על אף שהיה בגזרות הלחימה הקשות ביותר. את חופשותיו נהג לבלות בחיק המשפחה, אך גם את חבריו לא הזניח. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה רמי צוער בקורס קציני קשר. הוא לחם בחזית הדרום, השתתף בקרבות הבלימה ובקרב על "החווה הסינית". ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) באזור ג'בל ג'ניפה, נפגע נגמ"ש הפיקוד שבו נסע בפגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אברהם נפל בקרב ימים מספר לפני הפסקת האש בגדה המערבית של תעלת סואץ, כאשר, לפי מיטב ידיעתו, הגיע לתפקידו האחרון בהתנדבות. משיחה עם חבריו ומשחזור מעשיו בצה"ל, מצטיירת דמותו כחייל המתנדב לכל משימה, הזכור לחבריו כטוב לב במיוחד". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי מורים, חברים ומפקדים על דמותו.