פרידנפלד, אברהם-מאיר

בן רחל וצבי, נולד ביום כ"ח באדר ב' תרפ"א (7.4.1921) בעיר וייליצ'קה, פולין. כבן למשפחת סוחרים משכילה ושומרת-מסורת חונך ברוח דתית-לאומית, בלשון העברית וספרותה. הוא למד ב"ישיבה" ובבית-ספר יסודי פולני, ואחר-כך בבית-ספר למסחר. משנת 1936 היה חבר בתנועת "השומר הדתי", פעיל ומדריך בסניף ומשתתף במחנות-קיץ ארציים. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה ברח מעירו והצטרף בביאליסטוק לקבוצת תנועתו "למרחב". עם חבריה נדד מווילנה לפוניבז' בה התארגנו כקבוצת-הכשרה. משם עבר דרך רוסיה האירופית והאסיתית ויפאן, לאונייה אשר הקיפה את חצי כדור-הארץ, פסחה על כף התקווה הטובה ודרך תעלת סואץ הגיע לים-התיכון ועלה לארץ ביום 8.8.1941. אחרי שהייה קצרה בתל-אביב התנדב בשנת 1942 לגדודי ה"באפס". שירת בארץ ובמצרים, ועם יסוד הבריגדה היהודית הצטרף אליה וכצלף מאומן הועלה בה לדרגת קורפורל (רב- טוראי). לחם באיטליה נגד הגרמנים. בסיום המלחמה הועבר לבלגיה והביא עם חבריו את בשורת ארץ-ישראל לפליטי השואה, טיפל בהם ועשה למען עלייתם ארצה. במסעותיו באירופה הצליח לחדור לפולין, מקום-הולדתו, ושם נוכח לדעת שמשפחתו הענפה נרצחה כולה על-ידי הפולנים המקומיים והנאצים ואף הצליח למצוא את רוצחם העיקרי ולנקום את נקמתם. טיפל במסירות בילדים פליטים ושניים מהם לקח לטיפולו האישי ואף הצליח להעבירם לארץ. הוא עמל הרבה למצוא את הוריהם ולאחר שמצא את אביהם – העביר גם אותו לארץ. הקרבה עצמית והתלהבות עמוקה היו מתכונותיו העיקריות. באחד ממכתביו לחברה כתב: "איני טוען לאידיאליזם מופרז, אך יש לתת משהו תמורת הטוב שהחיים משפיעים עלינו…" ואמנם ידע ליהנות מהטוב הזה בנדודיו באירופה: מברכת האמנות, הספר הטוב, וממדעי-הרוח (בייחוד עניינה אותו תורת הפסיכולוגיה). עם שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1946 הצטרף לכפר עציון ועבד בענף המטעים, אחר-כך ברפת. בכפר זה מצא את פינת מולדתו האהובה, התמסר לפיתוחה, היה פעיל בחברה, ובטיפול בעולים החדשים אשר לימדם עברית במרץ רב. בימי המצור על הגוש התיידד עם קורפורל אנגלי וזה סיפק לגוש דלק, מצרך חיוני להגנתו. אברהם-מאיר דאג לרפת והמציא לה אספקה, על אף תנאי המצור והסכנות הכרוכות בכך. השתתף בכל מערכת ההגנה, ההתבצרות והשמירה ודרש "להיאחז במקום בכל מחיר, בציפורניים ממש…", על אף הספקות שנתגלו בקרב אנשי הגוש. הוא נתמנה מפקד-עמדה ובשעת ההתקפה העזה על הגוש הועלה למפקד הקטע הצפוני של כפר עציון. בהתקפה האחרונה ביום ג' באייר תש"ח הראה כמה מעללי גבורה, אשר לפי הערכת שרידי הקרב היו מזכים אותו בתואר "גיבור הקרב האחרון": תחת מטר אש קטלנית עבר מהקצה הצפוני אל הקצה הדרומי של הכפר בשאתו את ה"פיאט" כדי לעצור את המשוריינים המתפרצים למשק מצד זה. אברהם- מאיר פעל כמפקד הקטע, שמר על קשר הדוק עם עמדותיו באזנו את הכוחות שברשותו ובשולחו אותם למקומות התורפה. דאג לאספקת התחמושת והמזון לאנשיו, עודדם בדבריו ושימש להם מופת במעשיו. תחת מטר יריות יצא לחפש את הרובה האנטי-טנקי היחידי שנעזב על-ידי הפצועים הנסוגים ושם גם טיפל בפצועים. בליל האחרון הוטל עליו לצאת כאחראי ל"פיאט" כדי לחבל בשריוני האויב. בפרוץ השריונים בשעת הצהריים למשק נפל בעמדתו, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים עם שאר חללי גוש עציון בקבר- אחים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.