פרידמן, שלום

שלום, בן הנדל ושמעון, נולד ביום ג' באלול תר"ף (17.8.1920) בעיר זוירצ'ה בפולין. הוא למד בבית-ספר יסודי בעיר הולדתו ובמקביל למד גם בבית-הספר היהודי שבמקום. אחרי-כן המשיך ולמד בבית-ספר מקצועי. למרות ששנות ילדותו וחלק גדול משנות נערותו עברו עליו בגולת פולין, היה שלום קרוב ליהדות ולערכיה; וכיוון שבמשך כל השנים האלה הקפידו הוריו להקנות לו חינוך יהודי וביתם היה בית יהודי מסורתי, גדל שלום עם השאיפה עתיקת היומין של עם ישראל, לעלות ארצה ולעשות לבניינה. בשנת 1935 התגשמו חלומותיו כשהחליטו הוריו לעלות לארץ ישראל. הם כאילו חשו את השואה העומדת להתרחש על יהדות פולין ושאר ארצות אירופה ויצאו אל המקום שכל חייהם התגעגעו אליו. לאחר שהגיעו ארצה, יצא שלום לעבודה. הוא ניסה מקומות עבודה שונים אך התאכזב, שכן לבו לא היה שלם עם מעשיו. הוא הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ובשנת 1938, כשלוש שנים לאחר שהגיע לארץ, יצא יחד עם חבריו לתנועה להכשרה ברמת דוד. כאן מצא סוף-סוף את אשר ביקש. פתאום גילה אל מה שאף במשך כל השנים שעסק במלאכות שונות. השדות הפתוחים, עבודת האדמה והעיסוק במשק-החי קסמו לו. הוא הרגיש שרק בהתיישבות העובדת יצליח להגשים את עצמו הגשמה מלאה. בשנים הבאות הצטרף לרמת יוחנן והתגורר גם בפוריה. בשנת 1942 התגייס לשורות הצבא הבריטי, במסגרת הפלוגות הארצישראליות. תחילה שירת בארץ אך לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, הספיק לשרת במצרים ואף הגיע לאיטליה. לאחר תקופה ארוכה של המתנה בארץ, היה מאושר על שניתן לו להשתתף בקרבות של ממש נגד צבאות הנאצים. בתום המלחמה חזר ארצה והצטרף לשורות ארגון ה"הגנה". הוא העמיד את נסיונו כחייל בצבא הבריטי לרשות היישוב שהתארגן להגנת האוכלוסיה היהודית מפני התנכלויות הכנופיות של הערבים. הוא השתתף בפעולות שיזמה ה"הגנה" ובעיקר עזר בהדרכה ובאימון טירונים. באותו זמן גם עבד ב"תנובה אקספורט". למרות עיסוקיו הרבים, שגזלו את רוב זמנו, עדיין מצא לו פנאי לעסוק במוסיקה ובפילוסופיה – שני תחומים שהיו אהובים עליו במיוחד. הוא לא הסתפק בכך וגם הרבה לעסוק בעבודה ציבורית. שלום גויס לצה"ל בראשית אפריל 1948. צה"ל היה אז בשלבי התארגנות ראשונים וכיוון שלשלום היה נסיון קרבי קודם, כחייל בחיל ההנדסה הבריטי ובמסגרת ה"הגנה", הוצב תחילה לחטיבת "הראל" של הפלמ"ח. כעבור זמן הועבר לחיל ההספקה. במסגרת שירותו בחטיבת "הראל", השתתף בקרבות על ירושלים ובמבצע "עין" בנגב. כמו כן היה בין מלוויהן של רבות מן השיירות, שפרצו את הדרך אל ירושלים הנצורה. אחרי-כן, כשעבר לחיל ההספקה, מונה כאחראי לתחבורה בדרג חטיבתי. הוא מילא את תפקידו למופת ודמותו הייתה לדוגמה לשאר החיילים. באותם ימים נשא שלום לאישה את גאולה חברתו, וברבות הימים נולדו להם שלושה בנים. בסוף שנת 1950 החל שלום לעבוד כמרכז הסקציה המקצועית בתנועת "הנוער העובד" ובשנת 1955 הצטרף אל עובדי החברה לשיווק בוטנים וכותנה, בתפקיד רכז ארצי. בשנת 1967 השתתף במלחמת ששת הימים, בקרבות בבקעה. במלחמת יום-הכיפורים לחם בקרבות הבלימה הקשים בסיני ואחרי-כן השתתף בקרבות ההבקעה אל עברה המערבי של תעלת סואץ. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) הופגזה שיירת התחמושת ששלום היה אחד מנהגיה, והוא נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר סבא. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלום יצא למשימה שממנה לא שב, בשלווה ובלי תלונות. בהיותו חייל ותיק, דאג לצעירים ממנו וכך גם עשה בהפגזה הכבדה, שנחתה על השיירה, לאחר שחצה את התעלה לגדה המערבית. הוא לא איבד את עשתונותיו, עזר ועודד, עד אשר הכריעו רסיס רצחני".