בנה של לאה פרידמן. נולד ביום ה' בחשוון תשנ"א (24.10.1990) בחדרה. אימו קראה לו בכינוי חיבה כמו עומריקי או עומריקוש. בילדותו הכיר את סרטי וולט דיסני בעל פה כבר למחרת הצפייה בהם, בזכות הזיכרון הפנומנאלי שלו, שסייע לו מאוחר יותר כשבגר. הוא גדל והתחנך בחדרה: למד בבית הספר היסודי "אחד העם" בעיר והמשיך לחטיבת הביניים ותיכון "בית אלעזר". הוא היה ילד חכם, נבון ופרפקציוניסט. על כן לא הייתה זו הפתעה כשעבר את בחינות ה"טכנוע" של הטכניון לנוער שוחר מדע. אימו עשתה הכול על מנת למלא את כל רצונותיו. היא תמיד פעלה למען הצלחתו של בנה, חסכה מעצמה והסתפקה במועט על מנת להעניק לו את המרב ולאפשר לו "חיים של נסיך". מבחינה חברתית, כבר כילד בלטה אצל עומרי תכונת המנהיגות. הוא היה מוביל וכריזמטי. ילד ונער יפה תואר, חברמן, חבריו אהבו אותו, העריצוהו, הוא היה אהוד ומוערך. חברתו לספסל הלימודים מכיתה ד' עד ו' סיפרה: "היינו מתארגנים ויושבים אצל משה בבית אחרי הלימודים ושרים, כי הייתה לנו כביכול להקה ועומרי היה חלק ממנה אז. הוא היה מישהו שהייתי נוהגת לריב איתו בהפסקות אבל תמיד היינו משלימים אחר כך, אחד שאהב את החיים…" עומרי אהב את החיים הטובים, לאכול במסעדות ולבלות. בתור טיפוס מעשי וערני, יצר והמציא אירועים חברתיים שונים. בין היתר אִרגן מסיבות לחבריו, וביום העצמאות שכר רכב על מנת לצאת עימם. תמיד היה מוקף בנות ובנים. ביום הולדתו, הכינו לו חבריו האוהבים הפתעה בביתו, ותלו פלקטים עם ברכות שהכינו עבורו. כבר בילדותו היה לו חוש הומור מפותח. עומרי נהג להתקשר לאנשים ולשטות בהם באומרו שהוא מחברת חשמל, ושמחר ייגמר החשמל, כך שעליהם להצטייד ולרכוש אבקת חשמל. או שהתקשר לבני משפחתו, הזדהה כאיש השירות המטאורולוגי והודיע שמחר יירד גשם מבול והורה להם להזדרז ולהוריד את הכביסה. מגיל צעיר ניכר היה כי עומרי הוא שחקן כדורגל מוכשר ומצטיין, צפו לו גדולות. הוא שיחק בתפקיד קַשָר בקבוצת "נערים א' הפועל חדרה", שהעפילה לליגה הארצית. עומרי שיחק בקבוצתו עשר שנים עד שנפגע בברכו, עבר ניתוח בעקבות תזוזת הפיקה ואז נאלץ להפסיק לשחק. כיוון שהיה אוהד גדול של כדורגל, קיבל את בשורת הפסקת המשחק בכאב גדול. עומרי היה ביקורתי וקפדן, הוא התייחס בחומרה ובעצב לנוכח כל הפסד של קבוצתו. כיאה לנער ספורטיבי, שלט עומרי בסְקֶטבּוֹרד, בגלגיליות, ועל אופניו רכב בלי לאחוז בכידון. למבחן התיאוריה בנהיגה ניגש לאחר שהשקיע אך ורק שלוש שעות של למידה מול המחשב, ועבר בהצלחה. את לימודי הנהיגה מימן מכיסו מעבודתו לפני הצבא במפעל "גלילון" בקיסריה. ביום שבו נקבע לו טסט ירד גשם זלעפות, לכן אימו ניסתה להניא אותו מלגשת למבחן הנהיגה, אך הוא התעקש. לבסוף עבר עומרי את הטסט בפעם הזו, הראשונה, למרות תנאי מזג האוויר הקשים ששררו אז. עומרי היה אלוף משחקי המחשב: הוא שלט באנגלית ברמת שפת אם, ושלט בכל רזי המחשב, חומרה ותוכנה גם יחד. באופיו היה החלטי, עיקש, ידע מה הוא רוצה והלך עד הסוף עם החלטותיו. עומרי התגייס לצה"ל ב-28.12.2009, ועבר טירונות בבסיס חוות השומר. הוא היה חייל בעל מוטיבציה גבוהה להצליח בשירותו, על כן סיגל לעצמו בטירונות משמעת שלא אפיינה אותו קודם לכן. הוא היה חייל ישר, סבלני ורגיש. כיוון שהיה פרפקציוניסט דאג תמיד להיראות מטופח ומסודר. עומרי השתלב היטב מבחינה חברתית וסיים את הטירונות כמצטיין מחלקתי ומצטיין חינוך, כך זכה בשרוך הדרכה אדום. מחברת ההתכתבויות עם המפקדת שלו במהלך הטירונות מעידה כי הצלחתו לא הייתה ברורה מאליה, וכי עומרי עשה מאמצים גדולים להתאים את עצמו למסגרת, להסתגל, להרגיל את עצמו לנהוג באיפוק ולא להגיב מיד: "אני מרגיש התקדמות גדולה, אבל אני צריך לעבוד על ההתפרצויות שלי," כתב. השבתות בבית היו חשובות לו מאוד למילוי מצברים: לבלות עם המשפחה, עם החברים, לצפות במשחק כדורגל. לקראת סיום תקופת הטירונות הביע עומרי את רצונו לשרת ככבאי: "הייתי רוצה להשיג את התפקיד… אצל קצינת המיון, שהיא תתרשם ממני לטובה," כתב במחברתו והוסיף: "רוצה לשפר עוד את ההתנהגות, זה הכי חשוב"; "הייתי רוצה להשיג יותר עצמאות… להיות מצטיין שבוע שטח!"; "למדתי דברים חדשים וחוויתי חוויות שלא הייתי חווה אם לא הייתי בצבא…" סיכם עומרי. בסיום הטירונות כתב עומרי למפקדת שלו מילות פרידה והערכה: "לדידי, המפקדת מספר אחת! אני רוצה להגיד שעברתי תקופה לא קלה פה בחוות השומר, היו לי עליות וירידות, התעצבנתי, הרבה כעסתי. אבל עכשיו, בסוף, אני מרגיש שהכול היה לטובה וזה עזר לי להבין ולהעריך את היכולות שלי. כל זה לא היה קורה בלעדייך. עזרת, תמכת, דיברת איתי כשהייתי צריך והיית שם בשבילי ובשביל כל הצוות. אני מקווה שאני אמשיך בצבא ואשתדל להיות הכי טוב שאני יכול…" לאחר מותו כתבה דניאל לבנון, המפקדת של עומרי בטירונות, לאימו: "… עומרי היה חייל מצוין ועצמאי. ביני לבין עומרי הייתה מחברת שבה התכתבנו מספר פעמים. את מוזכרת שם לא מעט כסיבה שהיה לו סוף שבוע מצוין בבית. מדי פעם אני שואלת חיילים מי האדם שהם הכי מאמינים בו, מי הכי מאמין בהם… ומי האדם שמכיר אותם טוב מכולם. אצל עומרי התשובה תמיד הייתה 'אימא'. אני מניחה שאת יודעת כמה היית חשובה לו… עומרי היה חבר מסור וטוב, חייל מוביל בצוות. היה לו מאוד חשוב להשתנות ולהשתפר, ויחד עם זאת הוא היה מאוד מודע ובטוח בעצמו. בטירונות התמודד עם קשיים רבים ועבר אותם בנחישות… עומרי היה אחד מבין המעטים שהציעו להם להיות במודיעין… כי הוא באמת חייל עם יכולות אדירות ונדירות…" במרס 2010 שובץ עומרי ככבאי יחידתי בבסיס ציוד 6510 טירת הכרמל, אך בשבועות האחרונים לחייו ביקש לעבור ולשרת בבסיס אחר. סגן-אלוף גולן רוזנברג, מפקד היחידה, כתב לאם לאה: "עומרי היה אדם פיקח ובעל רמה אישית גבוהה. עומרי השתלב ביחידה היטב מבחינה חברתית, ומצא את מקומו בין חבריו לבסיס. עומרי היה חייל בעל משמעת עצמית, שנעים לעבוד עימו ולצידו". טוראי עומרי פרידמן נפל בעת מילוי תפקידו ביום י' באייר תש"ע (24.4.2010). בן תשע-עשרה וחצי היה בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו אם. בהספד שנשא מפקד הבסיס בלוויה של עומרי הוא אמר: "מרכז הציוד ובסיס ציוד טירה מרכינים היום את ראשם ונפרדים בצער רב ובגעגוע מחבר… עומרי הגיע לפני כחודשיים לבסיס ציוד טירה ושובץ ככבאי ביחידה. על אף שהייתה בידו האפשרות לא להתגייס לצה"ל ולשרת את המדינה, בחר עומרי לעשות כן. עד מהרה התחבר עומרי לחברים בבסיס, גילה משמעת עצמית והתגלה כחייל עצמאי, אחראי, סקרן וממושמע. עומרי, לצערי, זכיתי להכירך תקופה קצרה מאוד, אולם ממה ששמעתי ממפקדיך, מאימך ומהסובבים אותך, מצטיירת דמות מדהימה של בחור חכם, מסור, ערכי, בוגר מאוד, שקט ובעל חיוך מקסים". מתוך מכתב פרידה שכתבה דורית רולט, חברה: "עומרי אחינו היקר, למה הלכת? איך השארת אותנו המומים וכואבים ולא מאמינים בכלל שאתה לא איתנו יותר. אתה שתמיד היית קשוב לבעיות של כולם. אתה תמיד עמדת מאחורינו ותמכת בנו. אתה תמיד החבר הטוב שעוזר בכל צרה. תמיד בעל ביטחון עצמי וצחוק מתגלגל. נתת לנו ביטחון ולא פחדת משום דבר. תמיד נהנינו להיות בחברתך, צוחק בחופשיות ומצחיק את כולם. בביתך תמיד הרגשנו ומרגישים כמו בבית. אנחנו מתגעגעים אליך… אנחנו מתגעגעים לישיבות של סוף שבוע. אנחנו מתגעגעים לסרטים שראינו יחד. אנחנו מתגעגעים למשחקים ולצחוקים המשותפים לצידך. אתה חסר לכולנו. אתה אח יקר לכל אחד מאיתנו…" חבריו פתחו לזכרו עמוד בפייסבוק. ספיר רבייב חברתו ערכה לזכרו סרטון ביוּטיוּבּ. שלושה חודשים לאחר מותו יזמו האם לאה ומנהל האצטדיון העירוני בחדרה, אמנון חלפון, משחק כדורגל לזכרו של עומרי, שנערך בין חבריו למשחק הכדורגל לחבריו מהשירות הצבאי.
