fbpx
פרידמן, משה

פרידמן, משה


משה, בן אסתר ואבא, נולד ביום א' בסיוון תרפ"ז (1.6.1927) בליטא, בעיר שאוולי. התחנך בבית ספר יסודי והמשיך לתיכון בעירו ברוח המסורת והציונות. מתום מלחמת העולם הראשונה עד שנת 1940 הייתה ליטא מדינה עצמאית. חיו בה כ-170,000 יהודים, רבע מהם בבירה קובנה. היא נודעה כמרכז חינוכי, רוחני ותרבותי חשוב של יהדות מזרח אירופה, וכמוקד לפעילות ציונית ענפה. בשנת 1940 סופחה ליטא לברית המועצות, אז נסגרו מוסדות החינוך העבריים וחוסלו רוב ארגוני התרבות והחברה. ב-24 ביוני 1941, ימי מלחמת העולם השנייה, כבשו הגרמנים את ליטא. רק כמה אלפי יהודים הצליחו להימלט לתוך שטחי ברית המועצות קודם לכיבוש. מיד לאחר מכן החלו התעללויות ביהודים והם רוכזו בגטאות, שאחד הגדולים בהם היה גטו שאוולי. בסתיו 1943 הפך גטו שאוולי למחנה ריכוז. ביולי 1944, בהתקרב הצבא האדום הרוסי לליטא, הצליחו הגרמנים להעביר כ-10,000 מהיהודים שנותרו במחנה למחנות הריכוז דכאו, קאופרינג ושטוטהוף בגרמניה. עד תום המלחמה נספו למעלה מ-140,000 מיהודי ליטא.  משה הועבר לגרמניה, ושוחרר ממחנה דכאו על ידי הצבא האמריקני. לאחר השחרור עבר בנתיב השרידים עד דרום איטליה ובסוף 1945 העפיל ארצה באונייה "ברל כצנלסון" ("דימיטריוס"). האונייה, שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה", הפליגה מנמל לווריון ב-17 בנובמבר 1945 כשעל סיפונה 211 מעפילים – מרביתם מיוון והיתר ממזרח אירופה. בין המעפילים היו יוצאי מחנות ריכוז, שבויי מלחמה לשעבר וחניכי "עליית הנוער". במהלך ההפלגה נקלעה האונייה לסערה קשה, אך ביום 22 בנובמבר 1945 הצליחה להגיע לחוף שפיים ושם, בעזרת לוחמי הפלוגה הימית (הפלי"ם) של הפלמ"ח הורדו מרבית המעפילים. דייגים ערבים שהיו בסביבה נעצרו על ידי הלוחמים הישראלים, אך דייג אחד ברח ודיווח לשלטונות. כשהגיעו הבריטים הספיקו רוב המעפילים להיטמע ביישובי הסביבה ועל הספינה נמצאו מעפילים מעטים בלבד, שנעצרו ונכלאו במחנה המעצר בעתלית. כפעולת תגמול, תקף הפלמ"ח ביום 24 בנובמבר 1945 את סידני עלי ואת משטרת החוף בגבעת אולגה. משה הגיע בשלום לארץ, התיישב באזור המרכז ומצא פרנסה בענף הפוליטורה. בסוף 1947 נשא לאשה את טובה. עם פרסום צו הגיוס של המוסדות התייצב משה לשירות העם וצורף לחטיבת "הנגב", חטיבה מספר 12 ב"הגנה", שהוקמה בפברואר 1948 על בסיס גדודי הפלמ"ח שפעלו באזור הנגב. לוחמיה באו מכל רחבי הארץ ובראשית המלחמה הגנו על יישובי הנגב ועל דרכי האספקה ואבטחו את צינור המים לנגב. משה עבר אימונים בקיבוץ ניר עם בצפון-מערב הנגב, ומאז השתתף בהגנת האזור – קיבוץ רוחמה, קיבוץ ניר עם ומקורות (קו המים לנגב). באזור זה נפל בקרב ביום י' באייר תש"ח (19.5.1948). משה היה בן עשרים ואחת בנפלו. נקבר בניר עם. בכסלו תשי"א (דצמבר 1950) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הותיר אלמנה ואח.

דילוג לתוכן