פרידמן, מרדכי

מרדכי, בן רבקה ואהרון, נולד ביום ט"ז בניסן תשי"ד (19.4.1954) בקרית טבעון. הוא למד בבית-הספר היסודי "דגניות" ובבית-הספר התיכון על-שם גרינברג בעיר הולדתו. מוטי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, היה תלמיד טוב וחרוץ, וסיים את לימודיו בהצלחה מלאה. מטבעו היה סקרן לגבי כל המתרחש סביבו ושלח ידו בעיסוקים רבים. הוא הרבה לעסוק בעבודות-יד בתחומים שונים: הוא צייר, עבד בעץ ובמתכת ובעבודות חשמל. בעיקר אהב לתכנן ולבנות דגמי טיסנים ממונעים. את מרבית זמנו הפנוי הקדיש לתחביבו זה והשקיע בו הרבה שעות של עבודת נמלים סבלנית. חבריו ללימודים הכירו אותו כאדם שמח בחלקו, רציני בגישתו לחיים, ישר מאוד ובעל מצפון. בזכות תכונות אלה התחבב על כל אדם. אנשים אהבו להיות במחיצתו ולבלות אתו בשיחה שעות ארוכות. מוטי היה בן נאמן ומסור למשפחתו. בהיותו בשירות חובה השתדל מאוד שלא להדאיג את הוריו, הרבה לכתוב והקפיד לטלפן בכל הזדמנות. הוא היה ידיד אמת לאחיו שלום ואברהם ולאחותו מרים, תמיד דאג להם ואהב אותם בכל לבו. מרדכי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק המשיך והשתלם בקורס מפקדי טנק "פאטון". הוא זכה להישגים מרשימים בקורסים ובחלק מן המקצועות אף זכה בציון הגבוה ביותר. מדריכיו זוכרים אותו כתלמיד חרוץ ומהיר תפיסה, שהשתלט בקלות על מערכותיו המורכבות של הטנק. הוא היה בעל גישה רצינית לעבודה וביצע באחריות, במהירות ובדייקנות את המוטל עליו. חבריו מבית-הספר לשריון, סיפרו שהוא ידע להיות חבר נאמן וכן. תמיד היה מוכן לעזור לחבר שהתקשה בלימודים ותמיד היה ראשון המתנדבים לכל עבודה קשה שדרשה מאמצים גדולים. מוטי היה חביב על הכול בזכות אופיו הנוח והחברותי. חברים לא היססו לשתף אותו בבעיותיהם, בתקוותיהם ובחלומותיהם לעתיד. הוא ידע להקשיב לזולת, לעודד ולהשתתף בלב שלם גם בשמחות וגם במצוקות. מאחר שמילדותו אהב לעסוק בכלים מורכבים, בדגמים ובאבזרים מיכניים שונים, התאהב מוטי בטנק שלו מהיום הראשון. הכל הקסים אותו: הכלי הגדול והמורכב, העוצמה האדירה הגלומה במתכת הצוננת ותחכומן של המערכות השונות. כאשר נשלח לקורס מפקדי טנקים היה כילד, שחלומותיו הגדולים ביותר התגשמו לפתע. לפיכך אין פלא שהצטיין כל כך בלימוד מקצועות השריון, שהרי נהנה הנאה שלמה מכל רגע ורגע בקורס. מה שהיה לאחרים גזרה, שצריך להשלים עמה כרע במיעוטו, היה בשבילו תענוג אמיתי. כך אפשר היה למצוא את מוטי מסתובב תמיד ליד סככת הטנקים בודק, מטפל ומבלה שעות רבות בטיפוח הכלים. מלחמת יום-הכיפורים פרצה בדיוק כאשר עמד לפני מסדר הסיום של קורס מפקדי הטנקים. יחד עם חניכי בית-הספר לשריון השתתף בקרבות הבלימה בסיני כמפקד טנק "פאטון". ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נהרג מוטי בקרבות לפריצת הנתיב לצליחת תעלת סואץ. מתוך עדויות של חברים לקרב התברר, שהטנק שלו נפגע פגיעה ישירה כשעבר בשדה מוקשים, סמוך ל"חווה הסינית". מוטי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית טבעון. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "הוא לחם באומץ לב ובדבקות במטרה". הוריו תרמו לזכרו חנוכייה לבית הכנסת בקרית טבעון.