פרידמן, מנחם (נחצ’ה)

בן חנה ואברהם, נולד ביום י"ז בחשוון תרפ"ז (25.10.1926) בארץ להורים שעמלו קשה לפרנסת שלושת ילדיהם. בהיותו בן שנתיים יצא עם המשפחה להשתכן בשכונת בורוכוב. שם גדל והתחנך בסביבה כפרית חלוצית. אך בגלל מחלתה הממושכת של האם נאלצה המשפחה למכור את הבית ולנדוד מעיר לעיר. תלאות אלו הקדירו את שנות ילדותו, שנעשו קודרות עוד יותר משנתייתם מאמו בהיותו בן 12. בגלל המצב החומרי הקשה של המשפחה, יצא לעבוד לפני שסיים את בית-הספר היסודי וסבל ממצוקת ניצול וחוסר סיפוק. באחד הימים, כאשר ביקר בקבוצה חינוכית של "הנוער העובד", מצא את דרכו בחיים ואפשרות להשתלמות בידיעות כלליות ובתורת תנועת העבודה. הוא נמשך לחקלאות ויצא לעבוד בביתו של איכר במושב תל עדשים. בעבודה מצא סיפוק רב, אך חוסר חברה מתאימה וחוסר אפשרות להשתלמות הכריחוהו להמשיך בחיפוש דרכו, וכך הגיע לחברת-נוער ארצישראלית שהתארגנה אז ויצאה להכשרה בעין חרוד. שם בא על סיפוקו: חצאי ימים עבד וחצאי ימים למד והיה לאחד מעמודי-התווך של חבורתו וגם עבודתו במשק זכתה בשבחים. אחרי שנתיים, בשנת 1944, התחברה קבוצתו עם קבוצת "שדמות" מגינוסר, עברו יחד שנת-הכשרה מגויסת ביגור ובסוף 1945 הצטרפו לקיבוץ רביבים בנגב. מנחם התערה במהרה בחיי החברה והמשק, היה ער לכל בעיותיו ונודע כרפתן טוב ומסור. בייחוד הגדיל לעשות בגידול ירקות באדמת הנגב הצחיחה, וחגו הגדול בחיים היה כשפרי עמלו מגן-הירק נשלח בראשונה לשיווק בעיר. במלחמת-העצמאות מילא את חובתו בעבודה ובהגנה על המשק, שהיה כאי בודד בים הערבי והרחק מעבר לקווי הפולש המצרי – עד שנפל בקרב לכיבוש ביר-עסלוג' ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברביבים.