פרידמן, יהושע (שיו)

בן ברוריה וצבי. נולד ביום ז' בניסן תרפ"ו (22.3.1926), בטרנסילבניה, ועלה עם משפחתו לארץ-ישראל בשנת 1933. המשפחה השתקעה בתל-אביב, ושיו למד בבית-הספר ביל"ו שבעיר ולאחר מכן בישיבת כפר הרא"ה. הוא היה נער תוסס ומלא מרץ. בתקופת לימודיו מחוץ לבית הרבה לטייל בארץ, אהב את נופיה ואת הישוב המתחדש בה. מלחמת העולם והשואה, שפגעו קשות במשפחת אביו, השפיעו עליו עמוקות, והוא חפש דרך כמו רבים אחרים באותם הימים, לשחרור הארץ מהכובשים והקמת מדינה יהודית. עז היה רצונו "לעשות משהו ממשי" ורעיונות המחתרות החלו לעצב את תפיסותיו ומהלך חייו. יחד עם רבים מחבריו בתנועת הנוער בני-עקיבא הצטרף לשורות ה"הגנה" כשהוא שומר על קשר חזק עם חבריו שבשאר המחתרות. בשנת חייו האחרונה החל לעבוד בלטוש ובקוע יהלומים כשבזמנו הפנוי צייר ופסל וחלם על המשך לימודים בהתאם לכישוריו אלו. את פעילויותיו המחתרתיות הסתיר מהוריו, כדי שלא להדאיגם שלא לצורך, ואת חוויותיו חלק עם אחיותיו. בחודש נובמבר 1945, סערה הארץ בעקבות הכרזתו של בווין על נעילת שערי הארץ בפני העולם. שבתון כללי הוכרז בארץ ונערכו הפגנות רבות, תושבי תל-אביב הנסערים נהרו אל משרדי הממשלה בכוונה למחות נגד ההחלטה. החיילים הבריטים ירו לתוך ההמון. עשרות נפצעו בהתנגשויות עם ה"כלניות" וששה יהודים נהרגו. יהושע נפצע קשה וביום י' בכסלו תש"ו (15.11.1945) חרף הניסיונות להצילו נפטר על שולחן הניתוחים. באותו יום הוכרז עוצר ויהושע הובל למנוחות תחת משמר בריטי בליווי משפחתו הקרובה ביותר לחלקת ההגנה וההעפלה בבית העלמין שבנחלת יצחק. הניח הורים ושלוש אחיות. רשימה על דמותו פורסמה בחוברת "דבר אלי-צור".