פרידמן, גיא (‘גאיוש’)

בן נעמי ודוד. נולד ביום י"א בתשרי תשל"ג (19.9.1972) בחיפה. כשהיה בן שנתיים עקרה משפחתו לאילת עקב שירותו של האב בצבא הקבע, והוא התחיל את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'עציון גבר'. כשהיה בכיתה ב' עברה משפחתו לקרית ביאליק, שם המשיך את לימודיו וסיימם בבית-הספר היסודי 'הבונים'. אחרי-כן השתקעה המשפחה בזכרון יעקב והוא השלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר החקלאי בפרדס חנה במגמה הריאלית-ביולוגית. מורתו מבית-הספר התיכון מספרת כי "גיא אהב מאוד ביולוגיה ובעיקר בעלי-חיים. בשקט היה מתעניין בכל דבר. היה בו משהו מופנם ושקט, אך יחד עם זאת היה חברותי מאוד ומקובל בקרב החברים". לגיא היה חוש טכני. הוא עסק בעבודות-יד והיה מופקד על כל התיקונים בבית. אהבתו הגדולה היתה הספורט. כושר גופני, כוח סבילות ופיתוח הגוף היו בראש מעייניו. לפני גיוסו נהג להכשיר את גופו באימונים קשים כדי לשפר את כושרו הגופני ולחזקו. בני המשפחה מספרים כי גיא היה "ג'ינג'י, חייכן, תמיד עוזר, אף פעם לא מדוכא, מעולם לא קיטר ואפילו הכעס שלו, הנדיר, היה חמוד, כעס של ג'ינג'י". ומוסיפה אמה של ידידתו: "כל אמא היתה חולמת שיהיה לה בן כמוהו. גבר אמיתי. תמיד עוזר לכולם וחברמן כזה". הוא גויס לצה"ל באמצע מרס 1991 והתנדב לקומנדו הימי. במסגרת זו סיים קורס מ"כים וקורס צניחה. חוויה מיוחדת זומנה לו בצניחתו הראשונה כאשר אביו, צנחן במילואים, הצטרף אליו והם צנחו בצוותא. כעבור זמן, בשל בעיות בריאות, נאלץ גיא לעזוב את הקומנדו הימי, ובתקופת ההמתנה לקראת קליטתו ביחידה מובחרת אחרת, הועבר ליחידת נח"ל בתפקיד מ"כ של טירונים. וכך נכתב בתיקו האישי: "גיא מבצע את תפקידו בצורה טובה מאוד. הוא בעל מוסר עבודה גבוה ומתייחס למטלות באופן רציני ומבוגר". ביום י"א באדר א' תשנ"ב (14.2.1992), באזור רמת מנשה, נפל גיא בקרב נגד מחבלים שחדרו למאהל הטירונים והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבזכרון יעקב. השאיר אחריו הורים ואח – ירון. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, משה ארנס: "גיא ז"ל שירת בנח"ל. הוא היה חייל ומפקד מעולה, מן הטובים ביותר שידעה הפלוגה. גילה אחריות ומקצועיות כלפי פקודיו והיה אהוד על חבריו. גיא הועלה בדרגה לאחר מותו". ובדברי הספד אמר מפקדו: "הרצון לשרת ביחידות עילית הנחה אותך לפני השירות לצה"ל ובמהלך כל שירותך עד היום. מרגע הגיעך אלינו התבלטת כמפקד משכמך ומעלה, ותכונה זו בלטה במיוחד ברגעיך האחרונים, עת חשת לעזרת חייליך המותקפים. אהבת את החיים, היית שמח ומאושר אפילו ברגעים הקשים של השירות. תמיד ראשון בהתנדבות לסייע לזולת או לכל משימה צפויה. אהוד על כולם". להנצחת זכרו הוקם בסיוע הוריו גן ציבורי על שמו בזכרון יעקב.