פרידלר, יואל (בובי)

בן חנה-רבקה וישראל, נולד ביום כ"ח בתשרי תרפ"ח (24.10.1927) בגרמניה, למשפחה אדוקה. גדל כבן יחיד לצד שלוש אחיות. עלה ארצה בשנת 1932. בתקופת המאבק בבריטים הצטרף למחתרת האצ"ל והיה פעיל בה מאוד. הוריו אמרו לשלוח אותו לאמריקה, לקרובים, כדי להוציאו מהסכנה המתמדת אשר איימה עליו מבחוץ ומבפנים גם יחד, אך הוא נהג בחייו בהתאם לתשובתו: "אנו גויסנו לכל החיים. מהשורה משחרר רק המות". בתחילת מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, היה בין הראשונים שירדו לעיר העתיקה בירושלים ואירגנו את הגנתה. היה זה קומץ קטן של בחורים שהתאמנו וביצרו עמדות. ביום ט' בשבט תש"ח (20.1.1948) יצא עם שני חברים ל"ביקור חולים" לשם מסירת ידיעה בטלפון. בדרך פגעו בהם אנשי-כנופיה מלווים על-ידי שוטר בריטי, שמסר לאחד הערבים את נשקו, והלה פצע את השלושה. יואל נשאר כשלושת רבעי שעה במקום כשהוא פצוע והערבים מתעללים בו. כשפרצו חברי האצ"ל למקום, מצאוהו גוסס. דבריו האחרונים היו: "תמסור להם שירביצו… אני מרגיש שזה סופי, אבל היה כדאי". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.