פרידלנד, רמי

בן צפורה וצבי. נולד בבני ברק ביום כ"ט באב תשכ"ח (23.8.1968) כבן-זקונים, אח לדניאל ואילן. ילדותו עברה עליו באקרה, בירת גאנה, שם עבד אביו. רמי למד בגן-הילדים במקום והשתלב היטב בבית-הספר האמריקני הבינלאומי, שבו למדו ילדים מכל קצות תבל. בגיל שבע כבר כתב וקרא בעברית ובאנגלית שוטפת ואף שיחק בנבחרת הבייסבול של בית-הספר. במלאת לו תשע שבה המשפחה ארצה וקבעה את ביתה בבני ברק. רמי סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר ע"ש דוד רמז שבעיר. את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון 'אורט טכני' בגבעתיים, במגמת קירור ובקרה. במקביל ללימודיו ועד לגיוסו היה חניך בתנועות נוער, תחילה בצופי רמת-גן ולאחר-מכן בנוער העובד. רמי הרבה לקרוא והצטיין בקרב חבריו בידיעותיו הרבות ובהשכלתו הכללית הרחבה. בשל כך ניבאו לו הכול עתיד כדיפלומט או פוליטיקאי. הוא הרבה לטייל ברחבי הארץ ועבר קורסים במגן דוד אדום. אולם, עיקר אהבתו היה נתון לציור. רמי גילה כשרון רב, צייר מזיכרון בלבד ובדיוק מרבי מטוסים, מכוניות מירוץ ואוניות. במשך שנים עיטרו ציוריו את קירות כיתתו. רמי התאפיין בחוש ההומור שלו ובחיוכו האופטימי, שבזכותו קל היה למחול לו על שובבות הנעורים שהפגין לעתים. הוא היה בן, אח וחבר, שתמיד ניתן לסמוך עליו. באמצע אוקטובר 1986 גויס לשירות חובה בצה"ל. את תחילת דרכו הצבאית עשה בגיבוש טיס, בתקווה להגשים חלום נעורים ולהיות טייס כדודו – יונתן שרון. אולם רמי, שאהב את הים בכל לבו וכבר בגיל שלוש ידע לשחות פנה והתקבל לקורס חובלים בחיל-הים. בתום הקורס הוצב לשרת כאחראי מכונות על הסטי"ל אח"י 'אילת' ולא היה מאושר ממנו. בראשית נובמבר 1989 הצטרף רמי אל שורות צבא הקבע ובכך הגשים את חלומו על קריירה צבאית. הוא חלם לרכוש יאכטה עם חבריו ולהפליג סביב לעולם. במקביל לשירותו בצבא הקבע שאף להמשיך בלימודיו ולהשתלם בפיסיקה ובמתימטיקה, אך לא זכה לממש שאיפה זו. לאחר מותו סיימה חברתו, כלנית בהצטיינות לימודי מתימטיקה ובכך סגרה מעגל והגשימה את חלומו. במהלך חופשה רגילה, ביום י' בשבט תש"ן (5.2.1990), נפל רמי בעת שירותו בתאונת אופנוע. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "כקצין בספינה היה רמי רציני, אחראי, אמין, אהוד ואהוב על מפקדיו, פקודיו וכל הסובבים אותו. מילא את תפקידיו במסירות ובמוטיבציה ראויים לציון. תמיד עמד בראש חייליו והיווה להם דוגמה אישית ומופת. ברגעים קשים ולחוצים ידע רמי להתעלות בבדיחותיו הציניות, ולשפר את המוראל של כל הסובבים אותו. רמי היה קצין, שכל מפקד היה מייחל לעצמו, כקצין וכאדם. הביטחון, האישיות והמקצועיות שהפגין גרמו למפקדיו הרגשת ביטחון וידיעה שיש על מי לסמוך".