פרידלנדר, שרה

בת הרמינה ודויד, נולדה בשנת 1914 בבודפשט, בירת הונגריה. ימי נעוריה עברו עליה בעיר פטש-פינפקרבן בדרום הונגריה, שהיתה חסרת כל הווי יהודי והתחנכה בגימנסיה שמוריה ומורותיה היו נזירים ונזירות, אך היא מצאה את הדרך לתנועה הציונית, ובשנת 1933 יסדה שם ספרייה יהודית-ציונית. שרה למדה באוניברסיטה של בודפשט, בפקולטה לפילוסופיה ופילולוגיה, והוכתרה בתואר דוקטור. באותו זמן היתה פעילה באגודת הסטודנטים הציונים "המכביה", בהנהלת חברת "פרו-פלשתינה" וב"ויצ"ו". בשנת 1935 נתמנתה חברה בהנהלה הארצית של "הנוער הציוני" בהונגריה. בשנת 1939 החלה לעבוד במשרד קרן-היסוד בבודפשט וכממלאת מקום המזכיר הראשי ריכזה בידיה את העבודה הארצית. דמויות- מופת בחייה שימשו לה הנרייטה סולד וחיים ויצמן. את נאומי ויצמן הוציאה לאור בהונגריה ופירסמה מאמר מקיף על הנרייטה סולד. מפעולתה הספרותית יש לציין: מחקר על ביאליק (1935); תרגום מכתבי בובר (1941); תרגום נאומי ויצמן (1943); מחקר על הרצל (1944); הנרייטה סולד (ז'נבה 1945) ומאמרים רבים בעיתונים ציוניים. ערכה גם את הלוח המשותף (בהונגריה) לקרן-הקיימת וקרן-היסוד. בתקופת מלחמת-העולם השנייה, משניתכו על יהודי הונגריה החוקים האנטי-יהודיים והם היו נתונים למעשי השוד והרצח של השלטון הנאצי – גילתה שרה פעילות מיוחדת, שכללה שאר-רוח, כשרון-המעשה ותכונת מנהיגות, ועסקה במפעל ההצלה של יהדות הונגריה. היא נאסרה, הועברה למחנה-הריכוז ברגן-בלזן ואחרי השחרור יצאה לז'נבה שבשוויץ ומשם עלתה לארץ בראשית שנת 1946. בארץ היתה פעילה בחוג ותיקי "המכביה" בירושלים, חברה במועצה הארצית של "הנוער הציוני" ובהתאחדות עולי הונגריה. היא מצאה כר נרחב ליוזמה ופעולה מבורכת ב"יד ושם", ואף הניחה את היסודות לארכיון שלו. בארץ רכשה לעצמה את השפה העברית. מיד לבואה ארצה הצטרפה ל"הגנה". היתה אישיות חזקה ודגלה בציונות הצרופה. את ההיסטוריה הישראלית ראתה כמאבק בלתי-פוסק, הנשען על שני יסודות: חיים ודרור. היא הגיעה למסקנה שלילית במשפטה על התרבות המוסרית של הגויים. התכוננה לרדת לנבכי גורמי השואה הגדולה ולחשוף באיזמל-הניתוח את יסודותיה הפסיכולוגיים. שני קווי-יסוד ציינו את אופיה: התכנסות בעולם היחיד לשם התעלות אישית, ויציאה ממנו – לשם הקרבה למען הכלל; קווים מנוגדים לכאורה נתמזגו בה. וכה כתבה: "…ואולי פירושם של חיי אדם אישיים אינו אלא האפשרות להסתגר ולפרוש, ובאותה מידה גם להתמסר ולהיות לקרבן…" שרה ניחנה בחוש הומור להבין ולסלוח לחולשות בני אדם. בפרוץ מלחמת-העצמאות שירתה ב"הגנה" בירושלים. היתה פעילה בשירות הרפואי כחובשת. ביום כ' באייר תש"ח (29.5.1948) בלכתה לתחנת העזרה הראשונה נפגעה מפגז האויב ונפלה. נקברה בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.