פריבר, יואל (יולי)

בן רחל ואהרן, נולד ביום י"א בתמוז תרצ"א (26.6.1931) בתל- אביב. למד בבית-הספר היסודי "נס ציונה" והמשיך ללמוד בבית- הספר היסודי בכפר סבא. אחר-כך למד שנתיים בבית-הספר "תיכון חדש" ומשם עבר ללמוד במוסד החינוכי של "השומר הצעיר" (התנועה שאליה השתייך מנעוריו) בבית אלפא. יואל נטה למגמה ההומנית שבמדעי-הרוח, קרא הרבה ספרים, אהב והבין מוסיקה (ניגן בכינור), וציוריו עוררו תשומת-לב. אך את כל אלה סילק הצדה כשהגיעו ימי ההכרעה בארץ. מהכיתה השביעית בתיכון התנדב לצבא, עוד לפני שמלאו לו 17 שנה. היה נער תמים ונסער, רגיש ולוהט. חי את תקופת ההכרעה בחיי העם במלוא ההכרה. אמר להוריו: "אני מוכרח ללכת, בטוב או ברע, ומוטב – בטוב. אני לא אברח, ולא אשאר מאחור. אל תהיו אידיאליסטים לאחרים ואת בנכם תחזיקו בבית, צעירים ממני הלכו…" קו זה של הקרבה עצמית טבוע היה באופיו. לדוגמה, בהיותו בן 15, ברוכבו על אופניים היה קרוב לפגוע באישה זקנה שנקרתה בדרכו, הטיל את עצמו הצדה ונפצע קשה, כדי שלא לפגוע בזקנה. בתחילת יוני 1948 התגייס. סיים קורס אלחוט. הוא רצה להיות בפלי"ם, שירת בחיל-הים, בפלוגת הנחיתה, ושאף לתפקידים נועזים. בליל 17-18 ביולי 1948 נערך מבצע "מוות לפולש" בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. לצורך מבצע זה תיגברה פלוגת הנחיתה את חטיבת "גבעתי" והוטל עליה לתקוף את הכפר בית-עפא מצפון, יחד עם פלוגת "גבעתי" שתקפה מדרום. פלוגת הנחיתה פרצה לכפר ונאחזה בצפונו, אך ההתקפה מדרום נכשלה. המצרים ריכזו את המאמץ נגד פלוגת הנחיתה שנאחזה בכפר ולבסוף נאלצה לסגת. יואל נפל ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). בן 17 ושבועיים ימים היה במותו מות-גיבורים. ביום ט"ז בתשרי תש"י (9.10.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.