פריאנטי, חיים-יצחק

חיים-יצחק, בן דינה ואליהו ז"ל, נולד ביום י"ג בתמוז תש"ח (20.7.1948) בעיר טוניס שבטוניסיה, ועלה עם משפחתו ארצה בשנת תשי"א (1951). את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "דרור" בקרית-אליעזר. חיים, או חיימו, כפי שכינוהו בחיבה ידידיו, גדל בבית סבתו. אמו נפטרה ממחלה קשה כשהיה בן ארבעים יום בלבד. משחשה במותה הקרב, ביקשה מאמה לגדל את הרך הנולד, והדוד פרנס את השניים בזיעת אפיו. סבתו עזרה אף היא, בשבתה לתפור לאור הנר, ובכך הרוויחה מעט מעות. כשהיה בן שנתיים, החליטה סבתו לעלות אתו לישראל, וכך עשתה. בשנת תשי"א (1951) באו ארצה וגם הדוד אתם, והתגוררו במשך כשבע שנים בטירת-הכרמל. בשנת 1958 עברו לגור בקרית-אליעזר. חיים היה קשור מאוד אל הדוד ואל סבתו, ולא ידע שאינם הוריו. הוא גם לא ידע שיש לו עוד אחים ואחיות גדולים. רק כשהגיע לשנתו העשירית סיפרו לו על כך. כשהיה בן שלוש-עשרה מת עליו אביו. חיימו אהב משחקים ושעשועים, ואהב גם לבלות את זמנו בביתו, ליד סבתו. הוא לא הצטיין בלימודים, אך ניחן בתבונה טבעית ובפקחות רבה. חיים גויס לצה"ל במחצית דצמבר 1966, בהיותו בן שבע-עשרה בלבד. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס למפקדי טנקים הוצב בתפקיד של נגד שריון, ביחידת שריון בצפון. זמן לא רב אחרי-כן השתתף במלחמת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". חיימו אהב את הצבא מאוד. הוא חלם על שירות בצבא מגיל צעיר, וכעת – כשהתגשם חלומו, ידע לעמוד ברגעים הקשים, באימונים ובמבצעים, ועשה באמונה את כל אשר הוטל עליו. הוא רכש חברים חדשים ולמד לעבוד ולהקדיש תשומת-לב ומחשבה לפרטים. בשנת 1969 השתחרר חיים מהשירות הסדיר ומאז היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. משחזר לחיים האזרחיים לא ידע באיזו עבודה יבחר, כי לא למד מקצוע שיוכל לפרנסו בכבוד. לפיכך החליט לחזור לצבא ולהמשיך לשרת כחייל שנה אחת בצבא הקבע. הוא שימש מדריך בבית-הספר לשריון, ומונה לרב-סמל משמעת בבית-הספר. בתקופת שירותו בצבא השתלם בקורס כרסום וחרטות בתעשייה האווירית ואחרי-כן התקבל לעבודה במקצוע זה ב"בדק". במאי 1972 נשא לאישה את בחירת לבו רחל, שהייתה שותפה לכל אשר עבר עליו בצבא ובעבודה. השניים גרו בדירת אחיו בלוד. חיימו רצה לגור בלוד בגלל הקרבה לכל שאר האחים, וכן בגלל הקרבה לעבודה. בני הזוג החליטו לבנות את ביתם באזור מגוריהם באותה תקופה, וכבר קנו רהיטים וכל שאר הדברים הדרושים לבית. יחד חיכו לחודש מרס 1974, כדי לעבור לביתם החדש, ולהקים שם משפחה וחיים משותפים. הם השתוקקו להביא ילדים לעולם, שכן אהבו מאוד ילדים. חיימו נהג להביא מתנות רבות לבני-דודו יהודה, שטיפל בו בילדותו. הוא המשיך בהצלחה בעבודה ב"בדק" וזו הייתה העבודה הראשונה שאהב והקדיש לה ממרצו וממחשבתו. בעידודה של אשתו רחל ושל בני משפחתו האחרים, התמיד בעבודתו זו ב"בדק", כפי שלא התמיד אף פעם בעבודותיו הקודמות. "אין ספק", אמרו כולם, "הילד המפונק שלנו גדל ונעשה לגבר". ניכר בו שעבר ולמד משהו בצבא. הוא נעשה אחראי מאוד, וידע לטול על עצמו עול פרנסת משפחה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף חיימו בקרבות השריון הגדולים ברמת הגולן. במהלך הקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) באזור המחצבה ליד נפח, נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה באש מטנק סורי. חיים נהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, שלוש אחיות ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "חיים היה איש צוות-טנק מצטיין ואהוב על כל חבריו". משפחתו הנציחה את שמו בהכנסת ספר תורה לבית-הכנסת "בית-ברוך" בלוד.