פרחי, דוד

בן דניאל ודיאנה. נולד ביום כ"ה בכסלו תרצ"ו (21.12.1936) בתל-אביב. כאן סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי 'ביאליק', המשיך והשלים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'עירוני א". דוד היה נער נבון ובעל תפיסה מהירה, שהרבה לקנות דעת והשכלה ורמת ידיעותיו היתה גבוהה משל נערים בני-גילו. אך, בגלל אלה לא נהג להתבדל או להתנשא על פני חבריו; להיפך, כולם הכירו אותו כנער טוב-לב, נעים-הליכות וחביב. רבים סיפרו עליו שהיה חבר במלוא-מובן-המלה, נכון לעזור ולהתחשב בזולתו. הוא השתתף עם חבריו ברגעי-שמחה וברגעי-צער. בזכות תכונותיו אלו היה מוקף חברים רבים שהעריכו אותו מאוד. עם חבריו בילה בשיחות ובויכוחים ממושכים. במרוצת השנים למד שש שפות שעזרו לו בהמשך דרכו. כשסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, נתקבל ללימודי ערבית והמזרח-התיכון באוניברסיטת ירושלים. לאחר שלוש שנים הוסמך כבוגר האוניברסיטה בנושא המזרח-התיכון. אז הגיעה העת למלא את חובתו ולהתגייס לצה"ל, אך לפני-כן נשא לאישה את חברתו – רחל. דוד גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1958 והוצב לחיל-המודיעין. לאחר הטירונות שימש כמורה לערבית ולמדעי המזרח-התיכון בבית-הספר למדעי המדינה. מפקדיו העריכו מאוד את עבודתו, את יכולתו ואת מסירותו לתפקיד. הם הבחינו בתבונתו, באינטליגנציה שלו, בתפיסתו המהירה וביכולת-הניתוח שלו. למרות שלא היה תקן לסמל בבית-הספר, החליטו להעניק לו דרגת סמל. לאחר בירורים ניתן האישור ואז הוענקה לדוד דרגת סמל. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל, בשנת 1961, התמנה למנהל הקורסים למקצועות המזרח-התיכון וערביי-ישראל בבית-הספר למדעי המדינה. באותה עת גם עבד באוניברסיטה ולמד לקראת התואר השני. בשנת 1962 נולד בנו – איתן – והוא השתדל להימצא בקירבתו רוב הזמן. בשנת 1963 סיים את לימודיו ונסע להשתלמות בחוץ-לארץ. בשנת 1964 שהה בלונדון ובפריס. ושנת 1965 עברה עליו באיסטנבול. בפרק-זמן זה רכש השכלה רחבה, למד והכיר השקפות שונות ודרכי-מחשבה אחרות. בזמנו הפנוי הרבה לסייר במוזיאונים, חזה בהצגות תיאטרון, טייל הרבה ושב הביתה מלא רשמים וחויות. עם שובו לארץ חזר לעבודתו באוניברסיטת ירושלים ובבית-הספר. כשנסגר בית-הספר, בשנת 1966, לימד גם במכון האוניברסיטאי שבחיפה, ובמרס 1967 נתמנה למרכז החוג למדעי המזרח-התיכון בחיפה. באותה שנה התנדב לשרת בצבא-הקבע כיועץ לענייני ערבים בפיקוד המרכז, והוענקה לו דרגת סרן-ייצוג. אחרי-כן נתמנה יועץ לענייני ערבים במפקדת יהודה- ושומרון והועלה לדרגת רב-סרן. פעם בפעם היה נוסע להשתלמויות בחוץ-לארץ או לכנסים בינלאומיים שבהם נתבקש להרצות. מפקדיו היו מאוד מרוצים מעבודתו וציינו שהוא בן-אדם נבון ואינטליגנטי, בקי מאוד במקצועו, דייקן ומסודר מאוד ונעים-הליכות. חבריו ליחידה העריכו אותו כאדם חיובי שתרם מכישוריו להעלאת רמת היחידה. בשנת 1969 הועלה לדרגת סגן-אלוף. בשנת 1971 הועלה לדרגת אלוף-משנה, ולפי בקשתו יצא לחופשה כדי להשלים את עבודת הדוקטורט שלו. כששב מחופשתו המשיך בתפקידו. במלחמת יום-הכיפורים שירת ביהודה-ושומרון ועל חלקו הוענק לו 'אות מלחמת יום- הכיפורים' באפריל 1974 יצא שוב לחופשה שנתית כדי למלא תפקיד של המנהל-הכללי של משרד ההסברה. במסגרת תפקיד זה הוזמן לכנסים ברחבי העולם והרצה בנושא הטרור הפלסטינאי ובבעיות הנוגעות לערבים בישראל. בשנת 1975 שב לתפקידו בצה"ל. באותה שנה התגרש מאשתו הראשונה. בשנה שלאחר-מכן עבר לשרת במטה-הכללי בתפקיד של יועץ לענייני ערבים. אז נשא לאישה את יהודית. מפקדו הישיר כיבד את כישוריו ואת תכונותיו וציין אותו כבן-אדם עצמאי ובעל יזמה, בעל ידע מקצועי רחב ובעל כושר-הסברה מצוין.דוד המשיך למלא את תפקידו במסירות רבה, אך לא הצליח להשלים את עבודתו עד לתום החוזה שלו. ביום כ' באלול תשל"ז (3.9.1977) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו בן – איתן, אישה – יהודית, בן שנולד לאחר מותו, הורים ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הכרתי את דוד פרק-זמן ממושך, אך רק בשנה האחרונה פעלנו ביחד במגע יומיומי. ראיתי בו יותר מקצין-מטה יועץ ומסייע. דוד היה קצין שתרם מאישיותו ומכישוריו – ותרומה זו מורגשת במימשל הצבאי בשטחים. כולנו מרגישים בחסרונו, הליכתו מאתנו ללא עת הותירה משקע עצום. אנו נזכור אותו כפי שהיה תמיד – נמרץ, תורם, מייעץ, עדין, נעים-הליכות וחבר." משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו ועומדת לפרסם את עבודת-הדוקטורט שלו.