פרחי, בנימין (בנז’י)

בנם-יחידם של רבקה וחיים, נולד ביום י"ד בחשוון תרפ"ט (28.10.1928) בעיר איסטנבול, תורכיה. גדל בפרבר העיר, בסביבה לא-יהודית, והרגיש מנעוריו את מעמדו הבלתי-אהוד של יהודי בין זרים. הוריו שלחוהו ללמוד במגמה הריאלית של הקולג' האמריקני, אך הוא נטה יותר למדעי-הרוח ובשעות הפנאי הירבה לקרוא בספרים בנושאים אלה ששאל ורכש. בהיותו בן 16 נודע לו על קיומה של הציונות ומאז נמשך בכל נפשו לציונות החלוצית. הוא צורף למזכירות "החלוץ" באיסטנבול והוציא עלון לתולדות התנועה הציונית. את מטרת-חייו ראה בקיבוץ בארץ-ישראל. בהיותו בן 18, עוד לפני סיום לימודיו, נתאפשרה לו הזדמנות נדירה לעלות לארץ בנתיב ההעפלה. הוריו התנגדו להפסקת לימודיו ולעלייתו בכלל ומנעו ממנו כל עזרה כספית. בנימין מכר את ספריו, העפיל ארצה והצליח להגיע ביום 13.9.1946. הצטרף לקיבוץ עין השופט, שם עבר לגרעין התורכי, בו למד עברית והתערה בחיי הארץ. בנימין יצא עם הגרעין להתנחל בקיבוץ גבולות והתקשר אל הקרקע ואל החברה ואף בנה לו שם קן-משפחה. בחורף תש"ח, בתחילת מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם, השתתף בהגנת הנקודה ובראשית חודש יולי 1948 גויס לשירות צבאי בחטיבת הנגב, במחלקת הקיבוצים. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך אל הנגב המנותק נפצע ונפל ליד חוליקאת. נקבר ברוחמה. השאיר אחריו אישה, בינה. ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.