,אֵ-ל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוכֵן בַּמְּרומִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכונָה
,עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלות קְדושִׁים, טְהורִים וְגִבּורִים
כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמות חַיָּלֵי צְבָא הֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל
,אֵ-ל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוכֵן בַּמְּרומִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכונָה
,עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלות קְדושִׁים, טְהורִים וְגִבּורִים
כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמות חַיָּלֵי צְבָא הֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל
בנם של דורית ורענן. נולד ביום כ"ה בשבט תשמ"ט (31.1.1989) במושב נווה ירק. אח צעיר לרועי. ליאור נולד בנווה ירק וגדל שם עד גיל שלוש וחצי. הוא היה תינוק חייכן, רגוע ונינוח. הוריו קראו לו "מר בסוט", מלשון מבסוט. בגיל אחד-עשר חודשים ליאור כבר הלך, אך עוד לפני כן טיפס לראש סולם בגובה שישה מטרים בחצר הבית. המשפחה עברה למכבים-רעות, וליאור התחנך בחטיבה הצעירה "רעות". כבר אז אפיינו אותו הסקרנות, חוש ההומור והחשיבה המקורית. הגננת בגן הילדים הבחינה ביכולותיו ואמרה שהוא חושב "מחוץ לקופסה", יצירתי. פעם, כשישב בכיסא הבטיחות במכונית, שמע את אימו מקבלת הדרכה לאן לפנות. הם הגיעו לצומת, ואימו לא זכרה איך להמשיך. אך ליאור זכר את ההסבר, הדריך אותה והם הגיעו ליעדם. בטרם עלה לכיתה א' כבר ידע את עקרונות החיבור, החיסור והכפל. כששמע את אימו מדברת על "איקס בריבוע" התעניין. אביו הסביר לו, ותוך ימים ספורים ליאור לימד את עצמו את הנושא. המשפחה עברה לכרכור ומכיתה ב' עד ד' למד ליאור בבית הספר היסודי "כרכור". הוא היה ילד מחונן, מבריק ורודף צדק. כילד סקרן צבר ליאור ידע בתחומים רבים. הוא קרא ספרי מדע בדיוני ובגיל עשר צלח את הספר הראשון על הארי פוטר באנגלית בעזרת מילון, לימד עצמו בעידוד אחיו אנגלית ותוך שבועיים וחצי סיים את הספר. ליאור אהב לעשות קסמים, והיה אשף בג'אגלינג. מגיל צעיר שיחק ברידג' וזכה בתחרויות. בילדותו קיבל ספר על המיתולוגיה היוונית וקבוצות כוכבים בשמים, ולאחר שקרא בו ידע לזהות את הכוכבים ואת הקשר בינם לבין המיתולוגיה היוונית. מגיל חמש-עשרה התעמק בתורת הקוואנטים וקרא מאמרים בפילוסופיה. ליאור אהב מאוד משחקי אסטרטגיה, מבוכים ודרקונים, משחקי פנטזיה והרפתקאות, אתגרים מחשבתיים, לחוד חידות ולשחק משחקי קלפים שבהם ממציאים את החוקים תוך כדי משחק. הוא אהב לשחק ויסט ובזכות זיכרונו המעולה זכר היכן כל קלף. הוא נהנה ממוזיקה, בייחוד של להקת "פינק פלויד", והתאהב בכתיבת שירה. הוא נהג להתפלמס ברמות גבוהות עם רועי אחיו, למשל על פתרון בעיות התחבורה העירונית הציבורית. "לליאור ולי היה קשר של שותפות למסע," כתב רועי אחיו. "עזרה הדדית, משחקים, חידות, התווכחות והתדיינות על הכול ועל כלום, על נושאים 'מונפצים' ואמיתיים כאחד. תמיד היינו שם אחד בשביל השני. ליאור היה חלק בלתי נפרד מחיי ומאיך שראיתי, דמיינתי ותכננתי את העתיד, וכתוצאה מכך גם השפיע על בחירת הדרכים וההחלטות השונות שלי. ליאור הקשיב לי והבין אותי והיה הכי קרוב אליי. זה היה הדדי. תמיד עודדתי את ליאור ללמידה ולאתגר את עצמו. מללמד אותו לבשל, או אנגלית, או סתם לצאת לריצה. היו לנו כל כך הרבה רגעים קסומים". מכיתה ה' עד י"ב למד ליאור בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. שם כמעט שלא השתתף בשיעורים הפורמאליים כמו מתמטיקה ואנגלית, אלא לקראת מבחני הבגרות. הוא הבין בקלות נושאים ברמה של חמש יחידות ולמד לבד כמויות גדולות של חומר. לאחר שרכש את הידע לא נזקק לחזור פעמים רבות על החומר לקראת המבחנים. הוא יצר קשר טוב עם מויש, המורה לפיזיקה, ובעזרתו הרחיב את אופקיו והעמיק במתמטיקה. מויש דיבר איתו על נוסחאות ועל העקרונות שמאחוריהן. כשליאור קלט את ההיגיון של הנוסחה הוא יכול היה לשחזר אותה. כך גם בפיזיקה, "אני יכול לראות את זה, הנוסחה לפעמים מדברת. כלומר, אני מטיל את זה על המציאות," הסביר ליאור בריאיון שנערך עימו. "מויש הוא לא רק מתמטיקה ופיזיקה. הוא יכול להראות הרבה ידע בצורות מעניינות. אם זה בתחום היהדות, קבלה, כל מיני מחשבות שקשורות לטבע, לפילוסופיה," כך סיפר ליאור והוסיף: "עם מויש יש הליכה בסמטאות, נגיעות כאלה. נוגע קצת בזה וקצת בזה. זה מזכיר משהו אז הולכים לעוד סמטה ועוד סמטה. ולא תמיד מסיימים את הנושא שהתחלנו כי כבר לא זוכרים מה הייתה הבעיה. … זה מעניין". ליאור היה אופטימי וידע לשנות את נקודת המבט על בעיות. הוא היה נער חכם, מלא חן וחוש הומור, עם ברק בעיניים. הייתה לו היכולת להסביר כל דבר לכל אחד, בלי להעמיס פרטים לא הכרחיים ומבלי להתנשא. הוא אהב להסביר והתאים את דבריו לבן שיחו, ותלמידיו לשיעורים פרטיים תהו למה קודם חשבו שזה מסובך. ב-2007 התראיין ליאור למחקר שעסק בחוויה של הילדים בבית הספר הדמוקרטי: "בשנה הראשונה שלי התחלתי להסתובב בכל מיני שיעורים לא שגרתיים, כל מיני התנסויות: מדיטציה, ברידג', קפוארה … והיה לי נחמד. היה לי ברור שבאותה שנה אני לא לומד כמעט שום דבר של בית ספר רגיל … בעיקר היו לי שעות חצר … לשבת עם אנשים, לשחק קלפים, לשחק כדורסל. בגילאים יותר צעירים היו הרבה משחקים ב'ג'ימי ג'ולי' (אתר מתקנים בבית הספר), משחקים ארוכים של שוטרים וגנבים על מתקנים, 'פרה עיוורת' … לא הייתי מעורב יותר מדי בפרלמנט רוב השנים. היו תקופות שהייתי אחראי בחדר מחשבים. כי חבר הוסיף אותי לרשימת המועמדים לוועדה ונבחרתי. זה לא היה מתוך עניין עמוק, הצטרפתי כי חבר שלי היה שם. … בכיתה ט' הצטרפתי לוועדת תקציב. … נבחרתי, לא תכננתי את זה". הוועדות שעממו אותו, אבל היה לו רצון לעשות ולתרום. "היו דברים שהתווכחתי עליהם וניסיתי להיאבק … אמרתי, 'אני אהיה בוועדה הזאת, אני אנסה להחזיק שם עד הסוף'. עבדתי, בלי לחץ, לא נתתי לעצמי לסבול באופן כללי. … אם אתה כל הזמן בגישה מקטרת זה לא הולך. אמרתי: 'צריך לבוא, יש שיעור, בוא תלך לשיעור, לא לקטר. לשבת בשיעור, לדעת שאתה שם ולהתאים את עצמך. … אם אני כבר פה אני אשתדל לדעת את זה, להתעניין וללמוד בכל זאת'". אם לא היה לו נוח בשיעור, הוא השתדל לא להישאר בו. "במהלך השנים הייתי הרבה מחוץ לשיעורים. … אם אתה לא בתוך המים אז אתה גם לא תיכנס כדי ללמוד לשחות בהם. אם זורקים אותך למים אז אתה תשחה, ואולי גם תגיע לאן שהוא. גם אם אין לך מטרה … לי לא היה מקום ברור לאן אני רוצה להגיע … שעות המערכת שלי הבנויות היו נורא מעטות והתמעטו במהלך השנים. כנראה שאני לא מתאים לגישה המערכתית הזאת". כשעלה הרעיון לבטל את מערכת השעות ליאור תמך בניסיון המהפכני, האנרכיסטי. וכשהרעיון לא צלח הוא התאכזב, משום שלא היה אפשר לדעת לאיזה כיוון היה הניסיון מוביל. אי הידיעה הפריעה לו מאוד. ליאור קיווה לשינוי קיצוני "כדי לשבור את השגרה הזאת של אי העשייה. … כדי לעורר קצת. שינויים קטנים ברפורמות קטנות זה לא ממש שינוי בשבילי". אחרת, הוא הסביר, בקלות יחזור להרגלים הישנים. עבורו שבירת המסגרת ויצירת אווירה של שינוי היו הכרחיות. ליאור וחבריו הקימו קבוצות סחו"ג (ספק, חיפוש וגילוי). ליאור התנשא לגובה של מטר ותשעים סנטימטרים. אמנם התמודד עם בעיות קואורדינציה ובעיות במוטוריקה עדינה, אך שיחק כדורסל, טניס ועסק בג'ודו. הוא אהב את האימון שבספורט, אך בשלב התחרויות עזב, משום שסלד מתחרותיות. ליאור ידע להעסיק את עצמו משחר ילדותו. הוא היה רציני, שקט ומופנם ולא יזם מפגשים עם חברים, אלא רק נענה להזמנתם. חבריו קראו לו פרומן, פרומי. בבית הספר הדמוקרטי נהוגה חונכות בין התלמידים. ליאור החליף חונך כל שנה, כדי להכיר אנשים חדשים. דרור, אחד החונכים שלו, כתב לו ברכה לסיום לימודיו ב-2007: "נדמה שיש פרומן אחד אבל בעצם יש הרבה, לפחות ארבעה: זה מהרפת במולדת, זה מחיל האוויר, זה שגמר לפני כמה שנים וכמובן פרומן האמיתי … פרומן זה איש של חופש … הוא משהו באמת מיוחד, אחד שקולט ידע וידיעות פשוט מהאוויר: שיעורים, ספרים, תקצירים בשבילו הם משהו ממש מיותר. יש לו אנטנות רגישות, מיוחדות, שמאפשרות לו לקלוט הכול בפשטות כאילו אין בזה משהו מיוחד. כל תחום של ידע שיש בעולם נקלט באנטנות ממש בקלות ומיד עובר עיבוד ונכנס לשימוש ומימוש. פרומן קצת ביישן, לא בדיוק בקיא בקטע החברתי, אבל עושה עבודה טובה בללמוד גם שם ומצליח להתקדם. פרומן לא הכי חזק ביוזמות, הוא הולך עם שלט על החזה: 'חברה, אם צריך אותי, נא להתניע בדחיפה'. פרומן לא ממש קואורדינטיבי, לפעמים האיברים מתפזרים בחלל לכיוונים שונים, אבל זה לא מפריע לו לשחק כדורסל ולהימנות עם אלופים מהוללים, או לרקוד על הבמה ולהופיע במחזות מוזיקליים. … פרומן זה אחד עם חוט שִדרה, אחד עם ביטחון, אחד שיודע להתנהל ולהסתדר, אחד שיש לו מה-זה ראש, ש'תלפיות' עומדים אצלו בתור – פשוט בחור לעניין בכל קנה מידה". ליאור אהב טבע וטיולים, השתתף בחוג ניווט והדריך את המשפחה בטיוליה. לאחר סיום לימודיו בתיכון עבר למכינה הקדם-צבאית "נחשון". גם שם היה ליאור מלא רעיונות פילוסופיים יוצאי דופן. את המכינה עזב כעבור שלושה חודשים והתגייס לצה"ל ב-29 ביולי 2008. הוא גויס ל"תלפיות" אך עבר ליחידה אחרת, מנת"ק (מִנהלת תוכנית הטנק) בחיל החימוש, שם שירת כרל"ש (ראש לשכה). אחר כך הועבר לרפ"ט (רשות לפיתוח הטנק) בבסיס תל השומר ועסק בפיתוח תוכנה. מפקדיו וחבריו ברפ"ט סיפרו עליו בחרוזים: "פגשנו אותך במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' כשבאת לברר אם ברפ"ט תוכל למצוא את מקומך. לקחנו פסק זמן מהמולת החמ"לים הרועשת וסיפרנו לך איך מנהלים ברפ"ט את הרשת. // ראינו בחור צעיר עם פוטנציאל ונתונים מעולים, מצויד במוטיבציה רבה ומחפש אתגרים גדולים. היה ברור לנו שאם תחליט אלינו להגיע נוכל איתך לזרום, ליצור ולהשפיע. // עברו מספר שבועות, היינו בטוחים שאותנו שכחת, שבסופו של דבר ליחידה אחרת הלכת. הופתענו ושמחנו לראותך אצלנו מתייצב, מוכן ומזומן לעבוד ולשרת בחפץ לב. // יניב זיהה מיד שאפשר וכדאי להפעיל אותך במשימות של אנשי מקצוע מנוסים בהרבה ממך, אשר דורשות זמן לימוד ארוך ורב, עבודה ממושכת וסבלנות של צב. // למרות שציפינו שתעמוד במשימות, לא חלמנו על תוצאות כל כך מרשימות. כל אנשי המדור התלהבו כאיש אחד מהיישומים שבנית לאחר שבוע בלבד. // באחד המקרים ביקשנו שתכתוב תוכנה שאת מבנה הקובץ מזהה ומבינה. זה היה כה מורכב שאפילו את הסבריך לא הצלחנו להבין. כשהיא עבדה בצורה מושלמת התקשינו להאמין. // את אופייך המיוחד למדנו והכרנו בתקופה הקצרה שהיית איתנו. צנוע שכמוך, ממעיט בהישגי עצמך, 'זה שום דבר' הגדרת את פירות עבודתך. // גם התקשורת האישית שלך לא הייתה שגרתית. אפילו 'בוקר טוב' היה צריך לגרד ממך עם כפית. יניב מספר שהיית חולף על פניו שקוע בהרהורים ואת ברכת הבוקר היה סוחט ממך באיומים ובעינויים. // האדישות המופגנת שלך העלתה על פנינו חיוך, עת צעדת באיטיות אל הרצאה בתחום החינוך. כששאלנו אותך אם אתה לא חושש לאחר, ענית בשלווה שאין סיכוי שיתחילו בזמן וחבל למהר. // בחוויות שלך לא נהגת לשתף אחרים. איך היה בחופשה? 'סביר, אתם יודעים'. איך הייתה הפגישה? 'מיותרת ונדושה'. האם אתה מרוצה? 'מה אתה רוצה?' // את החומה שלך לא הצלחנו לפצח, לשערי נפשך לא גילינו מפתח, החיוך שהיה נסוך על פניך כאילו אמר בניצחון, שהצלחת להערים עלינו ולשמור אותנו במרחק ביטחון. // כשאנשי המדור ניסו לאתגר אותך בחידות היית מפצח אותן בקלילות תוך דקות ספורות, אך כשאתה היית משליך חידה לחלל האוויר היינו מגרדים במצח ודופקים את הראש בקיר. // איש של חידות היית ונשארת כזה, את חידת לכתך לא פתרנו עד עצם היום". טוראי ליאור פרומן נפל בעת שירותו ביום כ"ט בניסן תשס"ט (22.4.2009). בן עשרים היה בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במולדת. הותיר אחריו הורים ואח. בשירו שכתבה אימו אחרי לידת ליאור "אדם חדש" – "אדם חדש / ברחמך נוצר / מגופך נבנה / מדמך נשם // אך זכרי ונצרי / זאת הידיעה / כי אדם נבדל הוא – / לחופש יולד. / ויום אחד לדרכו ילך / למצוא גורלו ודרכו בחיים. // אל לך לנסות / למנוע בעדו / בשם ניסיונך בדרכך שלך. // וכי תוכלי לשאת באחריות / על שלילת חירותו? / על חייו ומותו?" מתוך "בשבילי הרוח" שכתב אביו וקרא במלאות חודש למותו: "ייחודך נצרב בליבותינו החיים / ואלו פועמים בכל הסובבים / מלאי חוויות ורגעים קסומים. / עברת את השער, את שער החיים / בוהק מפתיע, נקי ומדהים / עברת ביעף משאיר שְׁבָלִים זוהרים. / … בחול נשארו סימנים. / צניעות, רגישות יחד עם הומור / יושרה, שנינות וחיוך מלא אור… " אחיו רועי נפרד ממנו וכתב: "זכיתי להיות לך אח, אח ורע לאורך המסע. פרשת כנף, המשך להבריק בפשטות ובצניעות. המשך להאיר היכן שאנו איננו, היכן שאנו איננו מסוגלים. תומך. תומך ואוהב, מתגעגע, באהבה עמוקה". דודה ורדה כתבה: "… היית בטח עומד מהצד עם הגובה שלך, בעמידת סימן השאלה. נשען על רגליך כשהברכיים משוכות לאחור (ירושה משפחתית ממשפחת פימנטל), שפתיך משורבבות קדימה, בעיקר השפה התחתונה, חיוך רחב על פניך, והמבט המאיר עם סימני השאלה. מדי פעם בטח היית זורק משפט, שאני אולי לא הייתי מבינה. וממשיך לקלוט במהירות עם החיישנים הרגישים שלך, מה קורה כאן. … איש מיוחד עם כישרונות רבים, מגוונים ורחבים. חכם וצנוע, שילוב נדיר שקשה למצוא במקומותינו. וכל זאת במין קלילות כזו, כמו רשומים לך הדברים באיזו פינה במוח, ונפלטים במקום הנכון ובזמן המתאים. למפגשים המשפחתיים הגעת תמיד עם החיוך המיוחד שלך, מספר בדיחות, מעיר הערות שנונות ומורכבות. לפעמים היית צופה בנו מהצד ואז בזמנך ובדרכך זורק משפט וממשיך לצפות בנו". המבוגרים בסביבתו ראו בליאור איש אשכולות ולא פעם התקשו להבין את דבריו. ביום האזכרה עורכים משפחתו וחבריו טיול של חצי יום לזכרו של ליאור. חבריו פתחו קבוצה בפייסבוק בשם "זוכרים את פרומן".