פרומוביץ, אריה

בן אינס וחיים, נולד ביום ו' באייר תשכ"ה (8.5.1965) במושב דלתון שבגליל העליון. אביו, יליד צ'כיה ואמו, ילידת לוב, עלו ארצה בשנת 1951, נישאו ובנו את ביתם בדלתון. הם הקימו משק גדול ומשגשג של מטעים ולול, הרחיבו את משפחתם – עד שפקד אותם אסון: אביו של אריה חלה, נעשה נכה, והמשק והמשפחה עמו, נפגעו קשה. אריה היה בן חמישי במשפחה מרובת ילדים. אחיו ואחיותיו הגדולים ממנו הקדימו לצאת מן הבית, התחתנו והקימו משפחות משלהם. אריה נשאר בבית, וכאח הבוגר הוטלה עליו הדאגה לאביו, לאמו ולבני ביתו הקטנים. הוא היטה שכם, טיפל בילדים הקטנים ובמשק, גם כשלא היה בו עוד כדי לפרנס משפחה, וגם עבד כשכיר אצל אחרים כדי להגדיל את הכנסות המשפחה. את לימודיו התחיל כשהמצב במשפחתו עוד היה תקין. הוא למד בבית-הספר היסודי במושב שלו, אחרי שתי שנות לימוד עבר לבית-הספר היסודי בכרם בן-זימרה, המשיך את לימודיו בבית-הספר המקיף במירון – ואז נאלץ לפרוש מלימודים ולהתמסר לצורכי משפחתו. במאי 1983 התגייס אריה לצה"ל והוצב לשרת במינהלת פיקוד הצפון, סמוך לביתו. ביום כ"א באלול תשמ"ג (30.8.1983), בהיותו בחופשה מאושרת, נסע ברכב אזרחי בכביש עכו-צפת. סמוך לכפר רמה התנגשה מכוניתו חזיתית ברכב שבא מולו ואריה נהרג. בן 18 היה במותו. הוא הובא למנוחות במושבו דלתון. השאיר אחריו הורים, שבעה אחים וארבע אחיות. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "אריה הגיע למינהלת פיקוד הצפון כדי לשרת את עמו ולהגן על בטחון ישראל, אך תאונת-דרכים קיפדה את ימי עלומיו בטרם עת. אריה עשה את שירותו נאמנה, מילא כל תפקיד שהוטל עליו במסגרת השירות ביסודיות, בחריצות ובאחריות. הוא השתלב יפה בחברה שבה שירת"