fbpx
פרום, זאב (“זאביק”)

פרום, זאב (“זאביק”)


בן ישראל הכהן ומינדל. נולד ביום ז' באדר ב' תש"ח (18.3.1948) בזלצבורג אשר באוסטריה. בשנת 1949, בהיותו כבן שנה, עלתה אתו המשפחה לארץ. בשכונה, שהיתה מאוכלסת עולים חדשים, היה גר בילדותו. הוא התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי בדתי "תחכמוני" ובו התבלט כתלמיד שקדן ורציני. אך את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר היסודי "גיבורי ישראל", כי מכיתה ה' למד שם היות והוריו עקרו ליד-אליהו. לאחר-מכן למד בבית- הספר התיכון העירוני ט' אשר בתל-אביב. השתייך לתנועת "הצופים" הדתיים. כתלמיד היה מצליח. ה"חברמניות" שבו ושמחת-החיים שבקרבו הן שחיבבו אותו על חבריו. ב"צופים" (ובצבא לאחר-מכן) היה זאב מהבולטים מן המשתתפים והכל ידעו שאפשר לסמוך עליו. כן התעניין בסוציולוגיה ובמחשבה לאומית ודתית ורבות פעל בתנועה בשטח ההדרכה. הוא היה מאותם הבחורים אשר בצורת חייהם הגשימו מה שמהווה חומר של שיחה לרבים ורק למעטים להגשמה. זאב היה מסור להוריו ולאחיו הקטנים ממנו. עם סיום בית-ספר תיכון התנדב זאב לנח"ל ובאסיפת-היסוד של הגרעין בלביא, כשיצא לשם בקרב חבריו, בחרו בו החברים כמרכזם; זה היה בזכות מאמציו ואישיותו. ביולי 1966 גויס לצה"ל וגם בצבא לא בחר בדרך הקלה, בהתנדבו לנח"ל מוצנח, אשר בו עמד בכל המאמצים והמבחנים שהיה עליו לעבור. הוא היה גאה על היותו שייך למשפחת הכומתות האדומות. "לפחות אני נותן משהו מעצמי, עושה משהו מעניין וחשוב בצבא", כך היה אומר. תמיד היה מלא עליצות וחדוות-חיים וכשזאב היה מחייך משך אחרים לשמחתו. כשהוא היה מטיף מוסר לאחד מחבריו היה עושה זאת בבת-צחוק על פניו. גם במצבים הקשים ביותר, בשעת סחיבת אלונקה או נשיאת פצוע, היה החיוך הטוב מרחף על פניו. הוא השתתף במלחמת ששת הימים והגן על גבולנו במעלה- הגלבוע. בהיאחזות זו התגלה ככוח גדול בין יוצרי ההווי בעבודה, בתצפית ובשמירה. אך באותה תקופה התעורר בו הרצון לצאת לקורס מ"כ, כי בקורס זה מצא מקום להתפתחות, ללימוד ולהדרכה. אך לבסוף הכריע את הכף הנימוק שצעד כזה לא יהיה לטובת הגרעין ולעתידו – וזאב קיבל אותו בהרגישו אחריות כלפי המפעל שבהגשמתו התחיל וכלפי חבריו שעמהם יצא לדרך. המלחמה פסחה על מעלה-הגלבוע, ולאחריה, כפי שכתב מפקד-יחידתו במכתב-תנחומיו למשפחתו אחרי שנפל, "עבר ליחידתו עם אחדים מחבריו – וגם כאן היה רוח החיה שביניהם. מסירותו לחבריו ולעבודתו היקנו לו שם של ידיד נאמן וחייל מעולה. תמיד התנדב לביצוע כל משימה והיה הראשון לתמוך בחבריו". אולם לפני שגמר את שירות-החובה, ביום י' בניסן תשכ"ח (8.4.1968), נמצא בסיור מיבצעי בבקעת-הירדן, ובשעת מילוי תפקידו, בעלות רכבו על מוקש, נפל יחד עם עוד שניים מחבריו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. לזכרו הוציאו חבריו בספר הנושא את שמו.

כובד על ידי

דילוג לתוכן