פרוינד, חיה
בת שרה ויוסף. נולדה בשנת 1913 בעיירה פוריצק פלך ווהלין שבפולין. בבית אביה, שהיה מורה לעברית, ספגה בילדותה תרבות עברית ואת הקשר לארץ-ישראל. בנערותה היתה חברה פעילה בתנועת "החלוץ" ועשתה כשנה בהכשרה חקלאית בוורבה, בפלוגת קלוסובה. בשנת 1934 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לקיבוץ "הכובש" שהיה אחר-כך לקיבוץ "רמת הכובש". בקיבוץ פעלה בלא התבלטות יתירה, ומילאה במסירות רבה חובותיה בעבודה, אף כי לא היתה רגילה בה, ולמרות תנאי האקלים הקשים. עם זאת הרבתה בקריאה ובכתיבה וניגנה במנדולינה ובכינור. בימי מאורעות הדמים שנפתחו בשנת תרצ"ו גילתה להיטות להשתתף בשמירה ובתצפיות ואחד המכתבים ששלחה לאחיה בחו"ל מלמד על מידת חרדתה למתרחש בארץ: "אחרי יום העבודה בחום הלוהט, בטרם שמספיקים לראות אחד את השני ואו לקרוא את העתון (לא אגיד כבר ספר), כבר חושך. אי אפשר להדליק מנורה, ואם להסתיר את החלונות – מחניק. יושבים בחושך ומחכים ליריות. ככה זה, חביבי, ומי יודע מה ילד יום"? ביום ל' באב תרצ"ו (18.8.1936) הותקף הקיבוץ על-ידי פורעים ערבים. חיה, שהיתה אז בעמדת-תצפית על ברכת המים, נפצעה מפגיעת כדור ומתה מפצעיה. היא נטמנה בבית העלמין של רמת הכובש. זכרה הועלה בעלון המקומי של הקיבוץ; בספר של ברכה חבס "מאורעות תרצ"ו ובספר "ימי רמה".