פרובר, נחום

בן חוה ומרדכי. נולד בי"ד באייר תרע"א (12.5.1911) ברוסיה ובהיותו בן שנתיים עלה עם אמו ארצה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תחכמוני" ולאחר מכן למד בגימנסיה הרצליה. בגיל שש-עשרה נסע נחום ללונדון שם סיים את חוק לימודיו כמהנדס חשמל. בלונדון היה מפעילי הנוער הציוני ובקלוב הציוני הכיר את הנערה אותה נשא לאישה. בשנת 1935 חזר נחום יחד עם אשתו לארץ ועבד בטכניון בתפקידים מיוחדים בעניינים אקדמאיים וטכניים כן עסק בתרגום מאמרים מדעים תעשייתיים כלליים. אחר עבד בחברת החשמל בחיפה. נחום היה אהוב ומכובד על כל יודעיו. נחום התגייס לצי הבריטי בשנת 1941 והיה ממונה על פלוגת אנשי צי עבריים מארץ ישראל. בתחילת שירותו שירת בחיפה ואחר כך הועבר לאלכסנדריה ולפורט סעיד. במשך שנתיים שימש כמהנדס ימי וכן בתפקיד רשמי של קצין מקשר בין המלחים הארצישראליים ושלטונות הצי. נחום הגיע לדרגת לויטננט. במשך שנתיים אלו ידע נחום לרכוש את לב כל מי שבא עמו במגע – המלחים, החיילים, שלטונות הצי ואנשי הקהילה היהודית. תפקידו לא היה קל: לאחר יום עבודה באניות הקדישאת הערב לעסקי ציבור. תמיד דאג לאחרים ומעט מאוד לעצמו. נחום שפע מרץ ויוזמה ודאג לטיפוח האוירה בכל מקום אליו הגיע. תמיד היה מרצה ומדבר ומוצא אוזן קשבת בקרב היהודים בהם נפגש אי שם. נחום היה היהודי שלם בביתו ובצאתו בין חבריו במדים ובין אחיו האזרחים בנכר, וידע לשמור על יהדותו גם בין אנשי המדים הנכרים. בפברואר 1945 נסע נחום לקהיר, להרצאתו של מ. שרתוק (שרת) בפני הקצינים המקשרים, ובדרכו חזרה ביום י"ט בשבט תש"ה (2.2.1945) התהפכה מכוניתו הוא נפצע אנושות. בדרך לבית החולים מת נחום מפצעיו. בלוויה הצבאית שנערכה בבית הקברות הצבאי בפורט סעיד השתתפו רבים מהקהילה היהודית, אשר באו לחלוק כבוד אחרון לקצין הארצישראלי, היהודי הנאמן, הישר והחביב על כולם שפעל כה רבות למען המלחים והחיילים היהודים במצרים, ואשר נשא את דגל האומה בכבוד וגאווה. הניח אישה בהיריון, בן ובת. בנו שנולד שמונה ימים לאחר נפילתו נקרא על שמו. ציון מיקום קברו W.B.3. גיל 33. יחידה Royal Naval Volunteer Reserve. דרגה Lieutenant.