פרדמן, דני

בן מריון וג'רלד, נולד ביום ד' בחשוון תשי"ט (18.10.1958) ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. בהיות דני בן אחד-עשר חודשים, עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בחיפה. שם נולדו אחיו ירון ואחותו תמר. דני למד בבית-הספר "הריאלי" כיהן בו כיו"ר מועצת התלמידים וסיימו בהצטיינות. הוא לקח חלק פעיל בפעילות "הצופים", ובלט בפעילות הגדנ"ע והספורט. דני היה אלוף הארץ בריצת 800 מטר לגילאי 16, והיה חבר בנבחרת בית-ספרו שייצגה את ישראל בתחרות ריצות-שדה בלוכסמבורג. בינואר 1977, התגייס דני ושירת בחיל-האוויר. הוא נשלח לקורס טיס, עבר בהצלחה את השלבים המכינים ובנובמבר 1977 הועלה לדרגת רב"ט. דני עבר קורס צניחה, באפריל 1978 השלים קורס טיס בסיסי ובמרס 1979 סיים את בית-הספר לטיס בדרגת סג"ם. חוות-הדעת של מפקדיו עליו הייתה: "דני קצין צעיר, חזק, ישר והגון, בעל רמה אישית גבוהה;" "מפגין רמת ביצוע גבוהה ביותר בצד התנהגות אישית למופת". במרס 1980 הועלה דני לדרגת סגן. הוא לחם במלחמת שלום הגליל כטייס, ועל חלקו במלחמה צוין: "טייס ביצועי, פטרולי ירוט, טייס לדוגמה, שתקן, אמיץ וקר רוח, לויאלי, תיפעל בחסכון, בקור רוח ובמיומנות שמנעה היפגעות". במרס 1983 הועלה דני לדרגת סרן. הוטל עליו לפקד על קורס טיס, ובתפקידו זה השקיע עמל רב וכשרון. בלא לאות ובלא מנוחה הוא עבד בהכנות לקורס. ביום י"ט באלול תשמ"ג (28.8.1983), בעת שביצע טיסת אימון לתקיפת יעד קרקע באיזור מצפה רמון, אירעה תאונה. מטוסו נפל, התרסק ודני נהרג. בן 25 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. דני השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר מותו, הועלה דני לדרגת רס"ן. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "בבית-הספר לטיס מילא דני תפקיד של מפקד קורס בשלב הבסיסי. הוא בלט משכמו ומעלה בגובהו ובשיעור קומתו, מעמיק, דורש, צנוע בהליכותיו ואינו מוותר – בעיקר לא לעצמו. היה בו משהו, שגרם לכולנו להעריכו ולקדמו. אולי בשל כך שמחנו לראותו מסיים את הקורס, ואחרי כן מגיע לפסגת רצונותיו כטייס קרב"