פרדו, מלכה (רנצ’ה)

בת מרים ומנחם, נולדה ביום ה' בטבת תרפ"ט (18.12.1928) בעיר פלובדיב, בולגריה. מלכה למדה בבית-ספר יסודי עברי והיתה פעילה מילדותה בתנועה הציונית. למרות ההגבלות שהנהיג המשטר הפשיסטי בקבלת יהודים לבתי-ספר תיכוניים נתקבלה לגימנסיה הממשלתית כתלמידה מצטיינת. היתה פעילה בתפקידים שונים בוועד תנועת "החלוץ" והטיפה לנוער שהפתרון היחיד לבעיית עתיד היהודים הוא במדינה עברית בארץ-ישראל. כשאורגנה השיירה הראשונה של עליית-הנוער בבולגריה עזבה את לימודיה ואת משפחתה ועלתה גם היא, בחודש נובמבר 1944 (זמן מועט אחרי שחרור בולגריה מהשלטון הנאצי). אחרי הכשרה בחברת הנוער העולה בקבוצת גבע, עברה לרעננה ומשם יצאה עם הראשונים להתיישבות בקבוצת אורים שבנגב. התמסרה למילוי תפקידה בעבודה ובשמירה ביישוב החלוצי הרחוק, שגם בתקופת שלווה ושקט שרר בו משטר-חיים של חיל-מצב בסביבה מדברית עוינת. כחברה ב"הגנה" השתתפה בעלייה לביריה לכיבוש המקום מחדש לאחר שהצבא הבריטי הוציא משם את המתיישבים הראשונים. בתקופת מלחמת-העצמאות מילאה בקיבוצה תפקידים שונים בפעולות נגד הכנופיות המקומיות והצבא המצרי עד שאפסו כוחותיה וביום ח' בתשרי תש"ט (11.10.1948) מתה משבץ-לב תוך כדי מילוי תפקידה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ אורים.