פרדו, אשר (אצ’קו)

בן אסטריה ואהרן (ציוני ותיק ופעיל בבולגריה), נולד ביום כ"ו בתמוז תרע"ח (6.7.1918) בעיר סלוניקי, יוון. בהיותו בן 5 נתייתם מאמו וחזר עם אביו לעיר פלובדיב שבבולגריה. לאחר שנתיים נתייתם גם מאביו, והתחנך בבית סבתו ודודיו. אשר סיים בית- ספר יסודי עברי וגימנסיה בהצטיינות, היה פעיל כמדריך ב"מכבי הצעיר", ומשנת 1935 היה מראשיה ופעיליה של התנועה החלוצית. אשר שירת שנתיים בצבא הבולגרי וסיים בית-ספר לקדטים (פרחי קצונה) וגם באותן השנים היה פעיל בתנועה הציונית. בחודש פברואר 1941 העפיל יחד עם רעייתו בראש הקבוצה הראשונה של מעפילים מבולגריה שבאו באונייה "דוריאן", ואחרי שנה וחצי של ישיבה במחנות-מעצר בעכו ובעתלית – שוחרר. עם חבורתו השתתף בגרעין הכשרה בגינוסר ואחר-כך בגבת. שם הוטל עליו להדריך את ילדי המשק בקבוצה של "הנוער העובד", ושם גם נולדה בתו, הבת הראשונה של החבורה. בראשית שנת 1945 עברו למחנה בכפר סבא, ומאז התמסר לעבודה תנועתית כמקשר בין "החלוץ הצעיר" בבולגריה ובין חלוצי בולגריה בארץ ושקד על ארגון העלייה משם וטיפול בקבוצות הנוער שעלו ארצה. אשר פעל גם למען "התנועה לאחדות העבודה" בבולגריה, סיים סמינר שליחים, אך לא נשלח לחוץ-לארץ, אלא הדריך נוער עובד בפתח תקווה. מרצו הרב היה כמעין שופע, ומאהבתו לארץ ומסירותו לתנועה נרתם לכל פעולה אף בלי שנבחר לכך. "מוטב שתבחרו באיש אחר, אני ממילא אעבוד", – היה אומר. שירותו בתנועה עיכב את עלייתו להתנחלות עם קבוצתו "איל" בדרדרה שממזרח לחולה, אך בתקופת מלחמת-העצמאות, כשהקבוצה היתה זקוקה לתגבורת, נשלח אליה ושם נפל ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). נקבר בדרדרה. הניח אישה, מרים, בת, נגה, ובן שנולד אחרי מותו. ביום י"ג בתמוז תשי"א (17.7.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.