בנם של תמר ויוסף. נולד בבאר שבע ביום ה' בחשוון תשנ"ד (19.10.1993). ילד רביעי להוריו, אח צעיר של אביב, גלעד, אילון ואח בוגר להודיה. אלמוג היה תינוק יפה תואר, בעל עיניים גדולות וריסים ארוכים; פעוט מלא מתיקות. עד שמלאו לו שנתיים וחצי, ארך שיערו והסגיר את ערגת הוריו לבת. כשהיה בן חמש נולדה הודיה אחותו. שמות החיבה שלו היו: מותק, מותי ומוגלי. ילד חכם ונבון; כבר בגן הילדים הפגין בקיאות וידע רב, ובשפתו הרהוטה תיקן לעתים את שגיאותיה של הגננת בעברית. הוא גדל והתחנך בבאר שבע, בבית הספר היסודי ממלכתי-דתי "נתיבי עם" ובחטיבת הביניים של ישיבת מקיף "אמי"ת". דודו רפאל לימד אותו לקראת העלייה לתורה: "ההיכרות שלי איתך לעומק הייתה כשלמדנו יחד את פרשת הבר מצווה, פרשת נוח. קלטת במהירות את הטעמים, את הניגון. אני זוכר שאמרת לי: 'אל תדאג, אני אשחק אותה, הקריאה תעבור בצורה חלקה'. וכך היה, היית מלא ביטחון ועוצמה." דודתו נורית: "כשהגעת לגיל מצוות, רצית לוותר על מסיבת בר המצווה. הייתי שותפה למשכנעים שתחגוג, ואכן חגגנו. נראית כחתן ביום חתונתו ולא חתן בר מצווה. … כשהייתי מתקשרת אליכם הביתה, לא יכולתי לזהות אם מעבר לקו זה קולך או קול אחיך גלעד … בחוש ההומור שלך היית נותן לי את ההרגשה שלא נורא שאיני מזהה את קולך. … שמו של האדם לא ניתן במקרה. הינך נאה ומיוחד, מפיץ ריח טוב והתכשיט של כולנו." אלמוג סיים את לימודי התיכון בבית הספר "הטכני" של חיל האוויר בעירו. המורים, המדריכים והחברים אהבו את הילד האנרגטי, המצחיקן של הכיתה ושל החבורה. הוא היה ייחודי ובולט. זיוה, רכזת השכבה, מספרת שהיה תלמיד נמרץ ושובב, המציא מעשי קונדס למכביר; אך בזכות חינו אהבו אותו כולם. חבריו מעידים כי מכל תעלול שעולל הצליח לצאת בלי פגע, בזכות קריצה, טפיחה וחיוך. יוסי אביו סיפר שאלמוג הסתכן לא פעם ומתח את הגבולות בידיעה שהוא עלול להיענש. אם נתפס על מעשה שעשה, קיבל את העונש בהבנה ובלי ויכוחים. עם זאת, הוא ניחן בכושר שכנוע יוצא מן הכלל. גיל, רכז השכבה, אמר: "אלמוג היה נער חברותי ואהוב בקרב תלמידי הכיתה והחברים שלו. הוא תמיד שם את חבריו לפניו, תמיד דאג להם ועשה הכול כדי שיהיה להם טוב. הוא היה עקשן וידע לעמוד על שלו. כולם אהבו אותו ותמיד נראה בחברת אנשים. אלמוג התעקש לשבת עם הרכזים לפני הטיולים השנתיים כדי לדעת בדיוק מה יהיה בטיול וכדי לדאוג שכולם ייהנו. רווחת החברה עניינה אותו יותר מכול. מעולם לא התחצף ותמיד נראה חיוך על פניו. … מה שייחד את אלמוג היה בעיקר השלום שלו; אפילו ברחוב, גם אם היה רחוק וראה אותך, היה מגיע עד אליך כדי לדרוש בשלומך. אלמוג שאף למעלה והצליח במקומות שהתאמץ בהם." אלמוג היה איש משפחה, לתמי אימו היה מחובר בעבותות. לקראת שבת נהג להביא לה פרחים ולסייע בעבודות הבית. עם אחיו רקם יחסי אהבה וקרבה; כיבד את אחיו הבוגרים והרעיף חום ואהבה על אחותו הקטנה, במיוחד אהב לשחק עם אחייניתו תהל. לדודים ולדודות רחש כבוד והשפיל עיניו בנוכחותם. דודתו אביגיל פרנג'י נזכרת: "בכל שמחה שהייתה במשפחה, לא היית יושב עד שהיית עובר ליד כולם, לוחץ יד ואומר שלום עם חיוך. … כמו פרח, לא קימצת בחיוכים ונתת מעצמך בלי חשבון … היה לך לב טוב וקסם מיוחד." גם עם בני הדודים יצר קשרים חמים. על כך מספר יאיר שטרית: "בילדותי הייתי נוסע לבאר שבע לבקר את סבא וסבתא ואת בני דודי. אני זוכר שהוא היה שובב כמוני והיינו עושים מלא שטויות של נערים מתבגרים. … אני, הוא ועידו… היינו יושבים ביחד בפארקים ומשחקים. תמיד ידעתי שהוא שם בשבילי. כששאלתי שאלה, כשהייתה לי דילמה, שלחתי לו הודעה ותמיד הוא ידע לענות … שום בעיה אצלו לא הייתה בלתי פתירה. הפעם האחרונה שפגשתי אותו הייתה כשהייתי אצל סבתא וקבענו להיפגש אצלו. … החלטנו שנשחק פוקר, אני, אלמוג וחברים. אני זוכר שבסוף המשחק אלמוג ניצח. הוא לא היה יכול לנצח ולקחת לנו את הכסף. מיד בסוף המשחק חילק את כל הסכום שווה בשווה לכולם. … ילד מדהים שדואג לאחר לפני שהוא דואג לעצמו." מגיל צעיר היה מוקף בחברים ובחברות, ושימש ציר מחבר בין מעגלי חברים בני גילו ובוגרים ממנו. הוא מִגנט אליו צעירים רבים, והם הושפעו ממנו וביקשו את קרבתו. חבריו שיתפו אותו בכל דבר חדש שקרה להם, משום שידע להקשיב, לייעץ ולעזור. באחד הימים חבר שאל אותו על תקלה באופנוע שלו. בלי לחשוב פעמיים, הפסיק אלמוג את כל עיסוקיו, התפנה לתיקון התקלה ואפילו שילם מכספו. חבר אחר תהה מדוע עשה זאת, ואלמוג ענה: "טוב לו – טוב לי." חבריו מספרים על טוב ליבו; הם פנו אליו בכל שאלה או בעיה משום שגילה הבנה ובקיאות בתחומים רבים, תמך והשיב בכנות. מעולם לא דיבר על אחרים מאחורי הגב, תמיד ניסה להשכין שלום. היה חבר של כולם והעניק ברוחב לב. אלמוג ידע לעודד ולשמח, אפילו במצבים קשים. חיוכו הקורן מעולם לא מש מפניו וליווה אותו לכל מקום. אמיר חברו מספר: "הכריזמה שעטפה אותך גרמה לכולנו להתאהב בך, לסמוך עליך ולרצות תמיד בחברתך. … היית השמש הפרטית של כל אחד מאיתנו, נקודת האור ברגעים החשוכים ביותר, תמיד יודע לתת את העצה הנכונה, ההערה המצחיקה, ההרגשה הטובה, בתמיכה הזאת שבאה מלב טהור." גם סתיו פרז, חברו, סיפר על אלמוג: "אחד האנשים הכי מיוחדים ומשמעותיים שהיו ויהיו לי בחיים. אחד כזה ששינה לי את כל צורת החשיבה שלי, ששינה אותי. … היית איש הסוד שלי ואני יודע שגם של עוד הרבה אנשים. … מאז שעזבת אותנו – השתחרר הדבק שהחזיק את כולנו ביחד וכל אחד פנה למקום אחר. זה אומר הרבה על מה שהיית בשבילנו; בלי לשים לב איחדת אותנו. … בשבילי אתה היית שליח … תודה על כל עצה, חיוך, דמעה, ויכוח, תודה שהיית מי שאתה." חן, חברתו הראשונה, כתבה לזכרו: "מוגלי שלי … ידעת להסתדר עם כל בן אדם ששונה ממך מכל הבחינות ולמצוא את המכנה המשותף. לדאוג שכולם יהיו מרוצים … חברותי, אמיתי ונותן הכול מעצמך בשביל שהאיש שעומד מולך יהיה עם חיוך ענק על הפנים … היית מתחבר בקלות לאנשים שונים מאיתנו, ובתוך דקה כולם מסביבך. … יכולנו להתנתק מכל העולם, ליהנות מזה כאילו אנחנו באיים הקריביים." תחומי העניין העיקריים שלו היו מוזיקה ומכוניות. הוא האזין למוזיקה מכל הגוונים ובכל הזדמנות, ואהב לשיר. "צללים של דמותה" של אייל גולן מהשירים המועדפים עליו. אלמוג אהב לבלות, במיוחד על שפת הים ויותר מכול באילת. באשר לתחום הרכב, היה יכול להצביע על כל מכונית ולספק עליה מפרט מלא. אלמוג ניחן בחוש אסתטי מפותח, ולבש אך ורק בגדים ונעליים אופנתיים וממותגים. תמיד התאים אותם בדייקנות. הוא השקיע בהופעתו, נהג לצאת מהבית רענן, מסופר ומבושם. גם במטבח היה אנין טעם, ואהב להתנסות במאכלים חדשים. כשהכין סלטים, חקר ותיבל ביצירתיות, וכשאירח – עיצב את השולחן בכלים יפים, כדי להעניק לאורחיו חוויית נוחות מפנקת. סביב שולחן השבת המשפחתי הוא בלט בנוכחותו, בזכות החוויות והסיפורים המצחיקים שסיפר מהשבוע שחלף. אלמוג התגייס לחיל האוויר בפורים תשע"ב, 8 במרס 2012. הוא סיים טירונות בבסיס "הטכני" בחיפה ושובץ במערך הטכני של חיל האוויר. הוא שירת בטייסת 69 "הפטישים" בבסיס "חצרים". בתפקידו האחרון, פקיד כלים בדת"ק 9 (דיר תת-קרקעי), היה ממונה על בדיקת הכלים של המטוס. הוא ביצע תמיכה טכנית זו לפעילות השוטפת, לרבות פעילות מבצעית, באחריות רבה, במסירות ובמקצועיות. הקפיד להדגיש את החיובי בכל דבר, וחבריו לדת"ק ולבסיס מספרים שבזכות שמחת החיים שלו, העלה חיוך גם על פניהם ופתר כל בעיה. אסף חברו לשירות, כינה אותו "האוצר של הדת"ק": "כל בוקר היית בא מרים לכולם את מצב הרוח. … מוציא את כולם מהשביזות ונותן לנו כוח, היית אוצר!" החברים לטייסת מספרים שמדי בוקר הניח תפילין, אכל משהו קטן ורץ להתפלל. "אין מי שיצחיק אותנו, שיפנק בארוחות בוקר, ידאג שלאף אחד לא יחסר דבר," הם אמרו. "לא משנה כמה היינו עצבניים, לחוצים ומתוסכלים, תמיד אתה ורק אתה, בדרך המיוחדת שלך, ידעת להעלות חיוך על פנינו." יזם בנשמתו וחרוץ, ידע לשלב בין צבא, עבודה, בילויים, משפחה וחברים. עם שובו מהבסיס יצא לפעמים לעבוד כשליח. אלמוג היה איש של חסד, בהזדמנויות רבות נתן צדקה לנזקקים. במסעדה התעקש להעניק תשר נדיב למלצרים. אלמוג שירת בצה"ל שנתיים ועשרים יום. הוא חסך כסף לאופנוע, ותכנן לרכוב עליו לבסיס. ארבעה ימים אחרי שקנה את האופנוע הנכסף, בחצות ליל שישי כ"ו באדר ב' תשע"ד (28.3.2014), יצא מביתו לבילוי עם חברים. ברוכבו על האופנוע התנגש אלמוג במשאית חונה ביציאה מבאר שבע. צוות מגן דוד אדום הוזעק למקום, ביצע בו פעולות החייאה, אך נאלץ לקבוע את מותו. אלמוג פרג נפל בעת שירותו. בן עשרים שנים וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים, שלושה אחים ואחות. הוא הועלה אחרי נפילתו לדרגת סמל. אביו ספד לו: "היית אהוד מאוד במשפחה ובחוג החברים, חיברת מעגלים רבים של חברים, היית להם עמוד התווך. היעלמותך גרמה להם דכדוך עמוק עד כדי פירוק החברות. … שמחת החיים, האופטימיות ואהבת הזולת שלך יצרו סביבך מעגל חברות ואהדה חוצה גבולות. … השארת חלל ענק. כבן הזקונים היית לי לעזר רב במיוחד בשל כישוריך וקשריך הרבים … הייתי רוצה להחזיר מעט את הגלגל לאחור, לחבק אותך חיבוק חזק ונצחי, לא חיבוק של פרידה. ובטח גם אתה היית מחבק חזק, במיוחד את אימא – חיבוק מפרגן כמו שאתה יודע לעשות הכי טוב. … משחר נעוריך ניחנת בביטחון עצמי ועצמאות (לעתים אף עצמאות יתרה). הפחד לא מנע ממך להיות אמביציוזי, כנראה ששמך אל-מוג חייב זאת." "קולך מהדהד בראשי," אמרה אימו, "מתגעגעת לידיים שחיבקו אותי. ניחוחות הבשמים שעטפו אותך השאירו שובלים ארוכים אחריך. תהום גדולה נפערה בליבי." אחיו אביב סיפר: "אני נזכר … בדברי החכמה שלך יחסית לגילך, בדברי הצחוק המצחיקים שלך, באומץ הלב שלך שלא ראיתי כמוהו … אחד מהפירושים של השם 'אל-מוג' זה אומץ, זה מאוד התחבר לי." גם גלעד כתב לאלמוג אחיו: "אהבתי לצפות איתך בטלוויזיה, מסדרות של קטנים ועד לסרטים, בעיקר אקשן ומרוצים. אהבתי להקים איתך אוהלים וביחד שיחקנו כל האחים. … שמחתי לייעץ ולהתייעץ איתך על הכול. היו גם רגעים שכעסתי עליך מאוד ואפילו רבנו כמה פעמים, אבל השלמנו כעבור שניות. … הפכת לגבר מקסים עם הרבה חכמה, ידעת לצאת מכל בעיה, ניתבת את החיים שלך כרצונך." הודיה אחותו הפיקה סרט לזכרו, "תמיד יחכו לך", במסגרת לימודי תקשורת בתיכון. "אחי הגדול, תמיד שמרת עליי וליווית אותי בכל צעד בחיים. בכיתה א', בקייטנות, בפסטיבלים. היית חלק גדול בילדות שלי. היית בשבילי מודל לחיקוי, תמיד הערצתי אותך, תמיד דיברתי עליך והתגאיתי בזה שאתה אח שלי. … הבית כבר לא אותו בית בלעדיך, בלי השמחה והאור שלך. … הקול, הצחוק שלך תמיד בראש שלי, המבט עם העיניים הטובות. … תודה על מה שהיית עבורי, חלק כל כך משמעותי בחיי." במכתב התנחומים להורים, כתב ראש המטה הכללי רב-אלוף בנימין גנץ: "מפקדיו של אלמוג מספרים, כי הפגין מסירות לתפקידו ומחויבות גבוהה לביצוע כל משימה שהוטלה עליו. אלמוג תואר כחבר של אמת, שהרבה לעזור ולסייע, אדם חברותי, מלא מרץ ושמחת חיים, שהשכיל לראות את הצד החיובי בכל דבר. בשל כל אלה ועוד, היה מוערך ואהוב על הסובבים אותו." סגן-אלוף עודד, מפקד הטייסת, הדגיש: "אלמוג הבין היטב את משמעות תפקידו, וחש מחויבות גבוהה כלפי כל גיחה שיצאה מהדת"ק אליו השתייך. במהלך שירותו רכש אלמוג חוג מכרים וחברים, הן בטייסת והן מחוצה לה, להם הרבה לעזור ולסייע. החיוך השובב, המבט השקט ועיניו הטובות העידו על נשמה צעירה, שלא הספיקה לממש את העתיד הצפון לה ונגדעה בחטף. נגע תאונות הדרכים פגע הפעם באחד מטובי אנשינו." "היית חייל לא רגיל," העיד רס"ב רוני פנקר מפקד הדת"ק, "מצחיק, שנון, אוהב את החיים, אוהב מוזיקה ויודע לעבוד, בלעדיך להיות בדת"ק לא יהיה אותו הדבר. אהבתי להיות מפקדך האישי, תחסר לי, ילד, כמו לכולנו. לי אישית היית כמו בן." שי אדרי, חברו לשירות, אמר: "מהר מאוד גיליתי שאתה אדם גדול עם לב רחב, אחד שאפשר לדבר איתו על הכול, תמיד אכפתי ודואג. … לפני שיצאת הביתה מהבסיס, אמרתי לך שתהנה בסוף השבוע ותשמור על עצמך. אז נתת לי חיבוק של חום, של בנאדם אוהב. תמיד היית בנאדם מקסים ומדהים, וככה אני אזכור אותך." במקום התאונה הקימו חבריו של אלמוג גלעד להנצחתו ובסמוך אליו נטעה המשפחה שני עצי זית. אחיו אילון הקדיש פרוכת לזכרו בבית הכנסת שבו הוא נוהג להתפלל, ברחובות.
