פרג’ון, יצחק (הג’ינג’י)

בן יפה ובכור, נולד ביום כ"א בטבת תרפ"ה (17.1.1925) בצפת. לאחר שסיים את חוק לימודיו בבית-ספר יסודי למד את מלאכת הספרות והיה המפרנס הכמעט יחיד של המשפחה הענפה ורבת- הנפשות 15) אחים ואחיות). למרות העול הכבד שרבץ על כתפיו הצעירות היה יצחק חבר "הגנה" נאמן ומסור והקדיש לה שעות רבות מזמנו. כמעט שנה תמימה שימש כנוטר. תמיד ראוהו מחייך ועליז, מתלוצץ עם חבריו ומשרה עליהם רוח טובה ומעודדת בהתנהגותו ובהליכותיו. בתקופת מלחמת-העצמאות כשעירו צפת היתה נתונה במצור ועמדה בהתקפות קשות, היה יצחק בין ראשוני המתנדבים לגונן על הרובע היהודי והדרכים המובילות אליו. בשעת התקפה חזקה במיוחד של האויב הערבי נשלח לאחת העמדות הקיצוניות ביותר וגם שם לא פסק מלעודד את חבריו, אך כדור צלף פילח את ראשו וקיפד את פתיל חייו הצעירים ביום י"ז בניסן תש"ח (26.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת.