פרבר, יוסף (“יוסי”)

בן דוב וצילה. נולד ביום ל' בשבט תרצ"ז (11.2.1937) בדיסלדורף אשר בגרמניה. בדצמבר 1938 כאשר נעשה מצב-היהודים בגרמניה חמור הועבר יוסף אל דודתו בצרפת והפרידה היתה קשה עליו מאד. עם כיבוש צרפת על-ידי הנאצים הוסתר יוסף לזמן-מה על-ידי עלמה מבוגרת אך לבסוף היא נאלצה להעביר אותו למנזר בגיל חמש. כדי להציל את הילד ראו הנזירים לנכון לחנך אותו כנוצרי לכל דבר ובגיל שש נשלח לבית-הספר קתולי, אשר בו למד עד סוף המלחמה. כשנסתיימה המלחמה נכון ליוסף משבר עמוק: אז נודע לו על מוצאו היהודי ויחד עם קבוצת ילדי פליטים יהודיים הועבר לארץ ונמסר להוריו. גם אחיו הבכור ואחותו הצעירה הגיעו לארץ בדרכים שונות, כל אחד בנפרד, לאחר תלאות מרובות. יוסף הוכנס למוסד "עליית הנוער" באחוזה שבחיפה כדי להקל עליו את הסתגלותו. מעניין לציין כי בהגיעו לארץ היה עונד את הצלב בגאווה אולם לאחר זמן לא רב עבר לקיצוניות הפוכה: הוא נעשה למדקדק במצוות. כאשר חזר הביתה למד בבית- הספר "אליאנס", הצטרף לתנועת "הצופים" והתעמל ב"הפועל". כאשר הגיע לגיל מצוות עברו ההורים לדירה אחרת בצפון-העיר ושוב נאלץ יוסף להסתגל לבית-ספר חדש – "יהודה המכבי", אך למרות כל התמורות שעברו עליו בשנות ילדותו סיים יוסף את לימודיו היסודיים והחל ללמוד בבית-הספר החקלאי בנהלל. שם עוצבה השקפת-עולמו המיוחדת והעקבית: הוא נעשה צמחוני ופציפיסט. השקפה זו של פציפיזם לא מנעה בעדו מהצטרף לגרעין נח"ל אשר שירת ברביבים. לצה"ל גויס בנובמבר 1956 ועבר קורס של חובשים קרביים. זה תאם את השקפתו כי העזרה לזולת בעיניו נחשבה לדבר נעלה ביותר. עם סיום השירות החליט יוסף להמשיך ללמוד ונרשם לפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית. אך לפני שהתחיל ללמוד נאלץ להשקיע מאמצים רבים בהשלמת תעודת-הבגרות וזאת עשה תוך כדי עבודה כפועל-בניין פשוט לשם קיומו. יוסף ידע להיאבק עם המציאות כפי שעשה במשך שנות-חייו ובכוח התמדתו ורצונו סיים את לימודיו החקלאיים והוכתר בתואר הראשון; אז נירשם לתואר השני ועמד בפני עבודת- הגמר, אולם הגורל רצה אחרת, ובפרוץ מלחמת ששת הימים, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך באום-כתף שבסיני, כאשר פגז של מרגמות האויב פגע בו בשבתו בזחל"ם. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו עמודים מספר לתולדותיו.