פראשי, אחמד נאיף

בן שיחה ונאיף. נולד ביום 15.1.1962 בכפר הדרוזי אבו סנאן, בן-זקונים להוריו. בטרם מלאה לו שנה נהרג אביו בתאונת-דרכים. למד בבית-הספר היסודי בכפר והמשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים ובבית-הספר התיכון המקיף האזורי בכפר ירכא. הוא סיים את לימודיו בהצלחה. היה תלמיד טוב ונער הנחלץ תמיד לעזרת הזולת, בעל יוזמה ואומץ. אחמד נאיף גויס לשירות חובה בצה"ל בנובמבר 1980 והוצב לשרת בחיל-הרגלים. הוא היה גאה במדיו ושאף להגיע לתפקידים בכירים ולשאת באחריות הכרוכה בם. במהלך שירותו הצבאי נשלח לקורס קצינים ולאחר שסיימו בהצלחה החל להדריך טירונים. לאחר-מכן עבר לשרת ביחידה שעשתה חלק ניכר משירותה בלבנון. הוא סיים את שירות החובה בצה"ל בנובמבר 1983 והמשיך לשרת בצבא הקבע. הוא התקדם בסולם הדרגות עד דרגת סרן ושירת כקצין מבצעים בעוצבת הערבה. בשנת 1986 נשא לאישה את גוהרה והתכוון לחגוג את יום השנה לנישואיו כאשר קרה האסון. אחמד נאיף נפל במילוי תפקידו ביום 17.10.1987 בנחל נקרות באזור עין יהב, כאשר יצא בעת שיטפון יחד עם מפקד היחידה לסמן את אזור הסכנה. בהגיעם, גילו מכונית צבאית ובה שלושה חיילים, שנסחפה בזרם. אחמד ומפקד החטיבה החלו לחלץ את הלכודים ותוך כדי פעולה החליק אחמד למים הזורמים ונסחף בשיטפון. הוא הובא למנוחת-עולם בבית-העלמין בכפר הולדתו אבו סנאן. הותיר אחריו רעיה, אם, שתי אחיות ושני אחים – אבתסאם, נג'אה, עבדאללה ופדאללה. מפקד פיקוד דרום, האלוף יצחק מרדכי, אמר על קברו כי אחמד פראשי היה קצין מסור ומקצועי, שהביא כבוד לבני עדתו. מפקד החטיבה, שניצל מטביעה, אמר, בין היתר, "סיימת דרך נעלה בצה"ל". ראש הממשלה יצחק שמיר כתב במברק למשפחה השכולה: "כאשר קפץ למים הגועשים להציל חיי זולתו נהג באומץ לב והקרבה של קצין למופת ואזרח לדוגמה". אחמד נאיף הועלה לדרגת רב-סרן לאחר מותו. המשפחה והיחידה שבה שירת הוציאו לאור חוברת להנצחת זכרו.