פקולה, יהודה-ליב (יוליאן)
יהודה, בן פרידה ויוסף, נולד ביום י"א בתמוז תשי"א (15.7.1951) במלבורן שבאוסטרליה. הוא למד בבית-ספר יסודי יהודי שבעיר מולדתו ואחר כך המשיך ולמד – כפי שעשו אחיו אברהם ואחותו שרה – בישיבה התיכונית "לובאביץ" במלבורן, אצל הרב גרונר. בתום חוק לימודיו, בשנת 1970, עלה ארצה והוא בן תשע-עשרה בלבד. יהודה גדל במרכזה של קהילה יהודית פעילה ותוססת, שהייתה גאה ביהדותה ומטפחת אותה. קהילת מלבורן מפורסמת בדבקותה בערכי היהדות, באורח החיים היהודי המסורתי ובאהדתה החמה והגלויה לציונות ולמדינת ישראל. כך זכה יהודה להתחנך כנער יהודי דתי, בבית הוריו ובתוך קהילתו. מלבד רשת חינוך-יהודי ענפה מקיימת הקהילה גם מספר עיתונים יהודיים, בתי כנסת ושאר פעולות תרבותיות וחברתיות, המיוחדות לה ומייחדות אותה. לפיכך אין להתפלא, שהנער אשר גדל והתחנך על הערצת הציונות ואהבת מדינת ישראל, טיפח בלבו חלום אחד: לעלות לארץ ולהגשים בגופו את העיקרים והערכים שגדל והתחנך עליהם. מיד עם תום לימודיו עלה לארץ ובא לאולפן לעברית של קיבוץ שדה אליהו. יהודה נקלט במהירות רבה בחברה הישראלית וגם קשיי השפה נעלמו לאחר שעשה שבועות ספורים באולפן. כיוון שהיה בעל אופי עליז ופתוח, התחבב במהירות על הכול ונעשה בן בית ברבים מבתי החברים. באולפן היה בין המצטיינים, שהצליחו לרכוש את השפה החדשה ללא יסורים ומתוך שמחה. הוא נהג לעודד את החברים שהתקשו ונטו להתייאש, ולא הרשה לאיש לדבר בגנות הארץ, למרות הקשיים שהעמידו בפניהם החיים בה. הוא היה סנגור נלהב ביותר של התנועה הציונית ונהג להבליט את ההישגים ולמעט מערכם של קשיים ומחדלים. הוריו, שבאו לביקור חטוף אצל בנם, היו מאושרים מהיקלטותו המוצלחת והמהירה בארץ. חלום חייהם – לראות את בנם חי בחברה יהודית ומתחנך באווירה של ארץ ישראל – התגשם לנגד עיניהם. בתום לימודיו באולפן עבר יהודה לעיר, כדי לטעום גם מחיי הכרך של ארץ ישראל. תקופה זו עוד חזקה בו את הכרתו, שעתידו צריך להיות קשור רק במסגרת ההתיישבות העובדת. הוא הצטרף לגרעין "יחדיו" של תנועתו, כדי לבסס את עתידו בקיבוץ שדה אליהו, כאשר יתגייס. יהודה גויס לצה"ל בסוף ינואר 1971 והתנדב לנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות עבר קורס הסבה למקצועות חיל השריון והשתלם כנהג טנק. בתחילה היו חיי הצבא קשים עליו מאוד, אך אט-אט הסתגל לחיי האימונים והפעילות הקשים ואף החל נהנה מהישגיו. את החלק החקלאי של שירותו עשה בקיבוצים "משואה" ו"מעלה הגלבוע", שם התמחה בעבודות בטרקטורים ובעיבודים חקלאיים. שעות ארוכות היה עובד בחלקות הדרומיות של העמק, בהתמדה, במסירות וללא ליאות. בשמחה גדולה ובגאווה היה חוזר בתום יום העבודה המפרך, יושב עם החברים ומספר על עבודתו. את תקופת השל"ת ביקש יהודה לעשות בשדה אליהו, ומבוקשו ניתן לו. הוא שמח לחזור אל החבר'ה האהובים עליו ומיד נקלט בחיי החברה של המשק. הוא החל משתתף בפעילות החוג הדרמטי של קבוצתו ולא הייתה מסיבה או אירוע, שידו של יהודה לא עזרה בהכנתם. הצלחתו הגדולה ביותר הייתה בהופעתו בהצגה שנערכה לכבוד פתיחת ועידת "בני עקיבא". חייו במשק שדה אליהו מצאו חן בעיניו כל כך, עד שהחל מתכנן לבנות את ביתו ולהקים את משפחתו בקיבוץ הזה. המלחמה, שפרצה חודשים אחדים לפני תום שירות החובה שלו, קטעה את תוכניותיו בעודן באיבן. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יהודה בקרבות להדיפת הכוחות המצרים, שהסתערו על מוצב ה"מזח", לחוף תעלת סואץ. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפל יהודה בקרב. במסגרת חוזה השלום עם מצרים התאפשרה החזרת גופתו ממוצב ה"מזח" וביום כ"ז באלול תשל"ט (19.9.1979) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שבהר-הרצל בירושלים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.
