פקולה, ויקטור-אריה
בן חיה ומשה, נולד ביום ג' באייר תרפ"ז (5.5.1927) בעיר בראווה- מאזוייקה, פולין. בילדותו עבר עם משפחתו לצרפת ובפריז סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים. בשנת 1941, לאחר כיבוש צרפת בידי הגרמנים, עזבו בני המשפחה את פריז ועברו לדרום צרפת. ויקטור נשאר לבדו בעיר. הצליח לחלץ מדירת הוריו החתומה חלק מרכוש המשפחה ואחר-כך הצטרף אליה במקום מגוריה החדש. כעבור שנה החליט לעזוב את צרפת כדי להצטרף לכוחות בעלות- הברית הלוחמים בגרמנים. בחשאי ובלא ידיעת משפחתו עבר את הגבול לשוויץ, אבל בגלל גילו הצעיר לא נתקבל לצבא והוא עבר להתגורר אצל כומר פרוטסטנטי שאיכסן בביתו קבוצה קטנה של נערים יהודים ונוצרים. בתום המלחמה חזר לצרפת ופגש באחותו שנותרה יחידה בחיים מכל בני המשפחה. האסון שפקד את המשפחה, והשמדת יהדות אירופה, הגבירו בו את התודעה היהודית והציונית. הוא פנה ללימודי היהדות, העמיק חקר בתנ"ך והרחיב את ידיעותיו בציונות. לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית, גמר אומר בנפשו לא לדחות אל עלייתו לארץ-ישראל כדי להצטרף לכוחות היהודים הלוחמים. הוא אף רכש לעצמו נשק אישי ובמאי 1948 הפליג לארץ ממרסיי. בהגיעו ארצה הצטרף לשורות האצ"ל ומתוכן גויס לצבא המדינה החדשה ועבר אימונים. כשהגיעה אוניית הנשק "אלטלנה" לחופי הארץ היה ויקטור עם אנשי האצ"ל שחשו ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) מבסיס האימונים שבבאר יעקב לתל-אביב לעזרת נוסעי האונייה ונהרג בחילופי אש שהתפתחו מדרום לצומת בית-דגון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אחות.
