פקדו, שמואל-דמקה

בן טובה (תגיתו) ויוסף (טקלה). נולד בשנת תשל"ה (1974) באתיופיה, אח צעיר לאביבה. אחריו נולדו יואב, אבי, רחל, שלמה וסיגל. בשנת 1983, כשהיה שמואל בן תשע, עלה מאתיופיה לישראל עם סבתו צהייתו, והתגורר איתה בעתלית. לאחר מספר חודשים עלו לארץ הוריו ואחיו, והוא עבר לגור איתם בקרית שמונה. שמואל, שנקרא שמוליק בפי כל, החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'יבנה' בקרית שמונה, המשיך לישיבת 'שדה יעקב' ואת לימודי התיכון עשה בפנימיית תו"ם (תורה ומלאכה) במושב חרב לאת. את הפנימייה סיים במסלול מקצועי, והוסמך בתחום מכונאות וחשמל רכב, שהיה אהוב עליו מגיל צעיר. כשלמד שמוליק בפנימייה עברה משפחתו לגור בחדרה הסמוכה, והוא נהג להגיע הביתה מדי כמה ימים כדי לתמוך בהוריו, ולעזור להם להסתגל לחיים במקום החדש. ביולי 1992 התגייס שמוליק לצה"ל, ושירת במקצועו, מכונאי רכב, באוגדת יהודה ושומרון, באזור שכם. הוא שירת במסירות ובהצטיינות, ובתום שירות החובה המשיך לשירות בקבע. בחלוף השנים מונה שמוליק לבוחן רכב בחטיבת אפרים, בדרגת רס"ל, ושירת בבסיס ליד קדומים. מפקדו, אל"מ איתן מספר: "שמוליק שירת ביחידתי שלוש שנים. כולנו הכרנו אותו והערכנו את פועלו. הוא היווה מקור גאווה ומודל לחיקוי לבני העדה האתיופית. במסירות ורצון עז להצליח התגייס שמוליק, לאחר עלייתו לארץ, לצבא ההגנה לישראל ושירת בו שירות קבע מוצלח ביותר." שמוליק היה אדם למופת, דוגמה חיובית לכל הסובבים אותו. בן ואח מסור, שהקדיש את חייו למשפחה, לעבודה ולצבא. ביום י"א בתמוז תש"ס (14.7.2000) נהרג שמוליק בתאונת-דרכים בסמוך לבסיס, בדרכו חזרה מחופשה לתורנות שבת. בן עשרים-ושש היה בנופלו. אחרי מותו הועלה לדרגת רס"ר. שמוליק הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. מפקדו של שמוליק כתב למשפחה: "שמוליק, איש קבע צעיר עם עתיד מבטיח, אשר ביצע את המוטל עליו בחריצות ובהשקעה, בלט בחיוכו, בשקט נפשי ובשלווה שהקרין לסביבתו. שילם מחיר חיים רק משום שרצה להקדים, ולהחליף חבר ליציאת שבת." זכרו של שמוליק הונצח בבית-כנסת בחדרה, מקום מגוריו.